מדינת ישראל נ' חכמון

הכרעת דין

בפתח החלטתי אני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם בתיק זה מכל האישומים שיוחסו לו בכתב האישום.

רקע כללי -

הנאשם הובא לדין בגין עבירות של נהיגה ברכב בהיותו שיכור, בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה, התשכ"א –1961 (להלן:"הפקודה"), בניגוד לסעיף 39א+64ב (א)(2)(ב) לפקודה; נהיגה רשלנית, בניגוד לסעיפים 62(2) ו-38(2) לפקודה; נהיגה בשיכרות בניגוד לסעיף 169(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "התקנות").

בהתאם לעובדות כתב האישום נהג הנאשם רכבו בהיותו שיכור שכן בדגימת שתן שנלקחה ממנו לאחר שעוכב עת נהג ברכב נתגלתה חומצת חשיש שהיא תוצר חילוף החומרים של THC המהווה את החומר הפעיל בקנביס בריכוז של 536ML/ng , כאשר ריכוז הקריאטינין mg% 93. בהתאם לקבוע בחוק, טענה המדינה כי חומרים אלו בדגימת השתן של הנאשם מעידים על מצב של שכרות ולכן יוחסה לו עבירה של נהיגה במצב שכרות וכנגזרת של אותה עבירה גם נהיגה רשלנית.

מטעם התביעה העידו: רס"מ סביתי כיתאם – ימ"ר את"ן (ע.ת/1); רס"מ ניר סורסק – ימ"ר את"ן (ע.ת/2); רס"מ יוסף משה חי – ימ"ר את"ן (ע.ת/3); רס"מ פטריק סולטן – ימ"ר את"ן (ע.ת/4); ד"ר אשר גופר – המכון לטוקסיקולוגיה ביה"ח שיבא תל השומר (ע.ת/5); מטעם ההגנה העיד הנאשם לעצמו.

עמדת הנאשם -

בתשובתו לכתב האישום, הודה הנאשם בעצם הנהיגה, אך כפר בכל יתר עובדות כתב האישום.

ההגנה אינה חולקת על עצם הנהיגה אך מעמדתה בסיכומים שהוגשו עולות בעיני שתי טענות מרכזיות אשר ראויות לניתוח משפטי בהכרעת הדין –

1.בהיעדר חשד סביר מקדים לנהיגה תחת השפעת סם/במצב שכרות לא הייתה כל הצדקה חוקית לנטילת דגימת השתן. מאחר והמדינה לא הוכיחה בכל דרך חשד סביר מוקדם לפני נטילת הדגימה, הרי שיש הצדקה לפסול את הראייה כקבילה בתיק זה.

2.גם אם תימצא הדגימה קבילה הרי שקם ספק באשר לתקינות התוצאה שבה לאור דרך הטיפול בדגימה וגם אם תוצאתה מדויקת הרי שלא הוכח בכל דרך כי בערכים שנמצאו בדגימה היה לריכוז הסם בגופו של הנאשם משום השפעה כלשהי עליו. בהיעדר השפעה שהוכחה בבדיקת מאפיינים תקינה, לא ביצע הנאשם כל עבירה על החוק.

ניתוח רלוונטי של החוק -

החוק קובע בסעיף 64ב בפקודת התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן בפקודה)

64ב. (א) בסעיף זה –

"סם מסוכן" – כהגדרתו בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, למעט סם שקבע שר הבריאות ובתנאים שקבע;

"שיכור" – אחד מאלה:

(2) מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן;

(ב) שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או מממונה על הרכב, שהיה מעורב בתאונת דרכים או שיש לשוטר חשד סביר כי הוא שיכור, לתת לו דגימת שתן או דגימת דם לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז, או אם מצוי בגופו סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן; שוטר רשאי להורות על נטילה של דגימת דם כאמור בסעיף קטן זה גם מנוהג רכב או מממונה על הרכב שהוא מחוסר הכרה, ולא יחולו לענין זה הוראות סעיף קטן (ב2).

מלשון החוק עולה באופן ברור וחד משמעי, דרישת "החשד הסביר" הנדרשת בטרם נטילת דגימת שתן מחשוד על מנת לבחון אם מצוי בגופו סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן.

בכדי לשכנע כי דברי לעיל אכן עולים בקנה אחד עם כוונת המחוקק אביא להלן גם את דברי ההסבר לחוק כפי שהובאו בהצעות חוק הממשלה, חוברת מספר 154, 11 בינואר 2005, בהקשר להצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מספר 67) (בדיקת שכרות) התשס"ה 2005: