מדינת ישראל נ' חכמון(עציר)

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שלושה אישומים. שניים בעבירות של סחר בסם מסוכן ואחת בעבירה של עסקה אחרת בסם מסוכן.

על-פי עובדות כתב האישום במהלך התקופה הרלוונטית בכתב האישום פעל ארז דוייב כסוכן משטרתי סמוי מטעם משטרת ישראל (להלן: "הסוכן") במסגרת פעילות משטרתית יזומה, שנועדה למיגור נגע הסמים באזור העיר נתניה.

בתאריך 22/07/10 מכר המשיב לסוכן סם מסוכן מסוג חשיש במשקל נטו של 90.31 ג' תמורת 4,000 ₪.

בתאריך 29/07/10 מכר המשיב לסוכן סם מסוכן מסוג חשיש במשקל נטו של 87.54 ג' נטו תמורת ל- 3,250 ₪.

ובתאריך 11/06/10, עשה הנאשם עסקה אחרת בסם מסוכן, בכך שהציע לסוכן סם בתמורה ל- 150 ₪.

ב"כ המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה למיוחס למשיב ואינו חולק על עילת מעצר אשר הינה סטטוטורית ולפיכך מיקד טיעוניו בשאלת חלופת המעצר כאשר עתירתו הינה להורות על קבלת תסקיר מעצר בענינו של המשיב, אשר יבחן אפשרות שחרורו בחלופה.

ב"כ המשיב הפנה את בית המשפט לעובדה כי הסוכן היה חברו הטוב של המשיב, אשר לדבריו ניצל את הקשר ואת החבות העמוקה ביניהם לצורך שידולו של המשיב למכור לו סם, הפנה את בית המשפט לעובדה שמדובר בסוכן שהינו עבריין ושקיים קושי ליתן אמון באדם כאמור. הפנה את בית המשפט לשורה ארוכה של פסיקה אשר הורתה בסופו של יום על שחרור עצורים אשר הואשמו בעבירות סחר בסמים וטען כי אין עסקינן בסוכן סמים קלאסי שמקור פרנסתו על מכירת סם אלא כמי שסיפק סמים לחבר שנקלע לבעיה ודרש את הסם.

ב"כ המשיב אף התייחס לעובדה כי המשיב ביצע לכאורה את המיוחס לו כאשר הוא מצוי בעיצומן של עבודות שירות וטען כי התיק בגינו נגזרו על המשיב עבודות שירות אינו חמור ומדובר שם בעבירה ישנה. מה גם כי בכל הנגוע למועד בו בוצעה לכאורה העבירה הראשונה, הרי שבאותה העת טרם החלו עבודות השירות בענינו של המשיב. ולגבי המיוחס למשיב באישומים השני והשלישי, הסחר בסם לא בוצע בשעה שהמשיב ריצה בפועל את עבודות השירות אלא בשעות אחר הצהריים.

ב"כ המבקשת עתר למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, הפנה את בית המשפט לעובדה כי המשיב הוגדר כיעד במבצע, אשר לטענו בכל הנוגע לסוכן טען ב"כ המבקשת כי עברו של הסוכן מורכב מעבירות רכוש בלבד ולא מעבירות סמים.

הפנה את בית המשפט לתמלילי שיחות טלפון שתועדו בין המשיב לבין הסוכן בהם נמצא המשיב מפגין בקיאות בעולם הסם ומציע הצעות עסקיות הכרוכות ברכישת סמים לסוכן ומלמדות כי לא הסוכן הוא זה ששידל את המשיב לבצע את העסקאות.

ב"כ המבקשת הדגיש את העובדה כי המשיב ביצע לכאורה את המיוחס לו כאשר נגזר דינו והוטלו עליו עבודות שירות אשר היו בעיצומן.

לדבריו עובדה זו מלמדת כי לא ניתן ליתן כל אמון במשיב עצמו.

ב"כ המבקשת הדגיש כי למשיב מיוחסים שלושה אישומים המלמדים כי אין מדובר במעידה חד פעמית ואף הוא הפנה לפסיקה התומכת בטיעוניו לפיו מקום שנאשם ביצע לכאורה עבירות בזמן ביצוע עבודות שירות הרי שהדבר מלמד שלא ניתן ליתן בו אמון, ודינו למעצר.

אשר לטענות ב"כ המשיב בכל הנוגע לסוכן, אין חולק על העובדה כי הסוכן המשטרתי הינו עבריין שקופת שרצים רובצת לחובתו הגם אם בתחום עבירות הרכוש.

ואולם, מארג הראיות שנאספו בתיק זה, מלמד כי הרשעת המשיב בסופן של יום, לא תבוסס על עדות הסוכן בלבד כי אם קיימים לה תימוכין כבדים בדמות דו"חות עוקבים, קלטות המתעדות את שיחות הטלפון, סם שנתפס וראיות חיצוניות התומכות בדבריו של המשיב, גם אם אישיותו מפוקפקת.

על פניו הגרסה הנשמעת מפי הסוכן אינה סיפור בדים אלא שלכל שמסר וסיפר יש תימוכין וראיות מוצקות המחזקת את האמון שניתן ליתן בדבריו.

בית המשפט העליון קבע לא אחת וחיווה דעתו כי השימוש בסוכנים משטרתיים שהם עבריינים בעבר או בהווה הוא כורח המציאות במסגרת הלוחמה בפשע ומקל וחומר שכך הם פני הדברים בהתייחס בטיפול בעבירות סמים, כאשר העוסקים בסחר בסם זהירים עד מאוד בדרך התנהלותם, כך שלא מצאתי כי נפל כל פגם בדרך הפעלת הסוכן או בעובדה כי הסוכן היה מלכתחילה חברו של המשיב.

כידוע ההלכה ברורה ככפי שנקבעה שוב ושוב על-ידי בתי המשפט על כל ערכאותיהם הינה כי דינם המחצינים את העיסוק בסם אל עבר זולתם, הינם למעצר עד תום ההליכים מאחורי סורג ובריח וזאת נוכח המסוכנות הממשית הנשקפת מפניהם ונוכח העובדה כי הסחר בסם הינו אחת מן העבירות החמורות מבחינת הנזק לחברה. בית המשפט העליון התבטא לא אחת כי הסחר בסם הורס חיים רבים ומצמיח עבירות קשות וכגודל הנזק שמקורו בסמים, כך צריכה להיות עצמת המלחמה בסמים.