מדינת ישראל נ' חיימוב(אסיר) ואח'

גזר דין

בעניין הנאשם 1 – בלבד

הנאשם 1 הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירה של פציעה, לפי סעיפים 334 ו- 29 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977.

על פי האמור בכתב האישום, במועדים הרלוונטיים בכתב האישום נוצרה מתיחות בין הנאשם אשר מוגדר בכתב האישום כנאשם 1 וכן נאשמים 2 ו-3 לבין המתלוננים.

בתאריך 26.9.09 הגיעו הנאשמים אל מול בית המתלוננים, כאשר הנאשם 1 אוחז בסכין.

כאשר אחד המתלוננים עבר במקום, ניגשו אליו הנאשמים 1 ו-2.

המתלונן החל להימלט והנאשמים דלקו אחריו.

הנאשמים 1 ו-2 חזרו אל מתלונן אחר והחלו מכים אותו באגרופים ובבעיטות, בבטנו, בראשו ובכל שאר חלקי גופו.

במהלך התקיפה הרים נאשם 1 בקבוק זכוכית והכה באמצעותו בראשו של המתלונן.

בשל מעשים אלה, נפצע המתלונן, נגרמו לו חתך בקרקפת, סימני חבלה על הצוואר ועוד.

הצדדים הגיעו להסדר טיעון אשר במסגרתו עתרה המאשימה לעונש של חמישה חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצוי בסך 2,000 ₪ למתלונן.

ההגנה טענה להסתפק בשירות לתועלת הציבור לצד המאסר על תנאי והפיצוי המוסכם.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, סבורני כי במקרה זה לא ניתן להימנע מהטלת עונש של עבודות שירות.

מדובר במקרה חמור של אלימות אשר ביצע הנאשם 1 ביחד עם אחרים, כאשר חלקו של הנאשם 1 הינו המשמעותי ביותר.

הנאשם 1 הגיע למקום כאשר הוא מצויד בסכין, וזאת על אף שלא עשה כל שימוש בסכין בהמשך לכך.

כמו כן, הנאשם 1 במהלך התקיפה הרים בקבוק זכוכית והכה באמצעותו בראשו של המתלונן.

למעשים אלה יש חומרה יתרה ובכך עניינו של נאשם 1 נבדל באופן משמעותי מזה של נאשם 2.

הבדל זה אינו יכול להתבטא אך ורק במספר שעות השל"צ אשר יוטלו על הנאשם.

עוד יש לציין בעניינו של נאשם 1 את תסקיר שירות המבחן אשר קובע כי הנאשם אמנם מודה בעבירה אולם לוקח אחריות חלקית בלבד ומתקשה להבין לעומק את התנהגותו.

לעומת זאת, במסגרת השיקולים לקולא יש ליתן את הדעת לכך שאין לחובתו של הנאשם 1 עבר פלילי משמעותי, למעט הרשעה במסגרת הצבאית.