מדינת ישראל נ' חטיב

החלטה

הבקשה נדחית.

ההלכה המשפטית קבעה כי על מי שמבקש ביטול פסק דין שניתן בהעדרו להצביע על קיומו של הצדק סביר להיעדרות מן הדיון או להראות שקיים חשש ממשי לקיומו של עוות דין. לעניין זה ראו רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נגד מדינת ישראל, וכן פסיקות רבות נוספות.

יפים לענייננו גם הדברים שנאמרו ברע"פ 8065/10 ויאצ'סלב מלייב נגד מ"י:

"לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם אין לאפשר ניצול זכות זו שלא לטובה. על המבקש לבטל פסק הדין שניתן בהיעדר, להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו, או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין"

בענייננו, המבקש ידע על תאריך הדיון ואף שלח טופס שכותרתו טיעון לעונש.

איני מקבל כל טענה לעיוות דין שכן במסמך אותו שלח המבקש נכתב בפרוש, ברחל הקטנה: "1) מודה בכל עובדות כתב האישום" ולאחר מכן פרט בכתב ידו כיצד ביצע את העבירה וביקש התחשבות בעונש... . כך שאיני מקבל את טענתו שלא הבין את ההליך.

למען הסר ספק אציין כי בקשת המבקש אינה מגלה ולו נימוק אחד לעניין עיוות דין, המבקש אינו מעלה כל טענת הגנה מלבד טענה כללית שיוכל הוכיח את חפותו וראה בנושא רע"פ 222/13 עודה מחמוד נ' מ"י, בהחלטה מיום 07.01.13 מפי כבוד השופט מלצר, שדחה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט מחוזי שאישר סירוב לביטול פסק דין בהעדר:

"יחד עם זאת, לא אסתפק באמור לעיל, ואדגיש כי גם לגופם של דברים – דין הבקשה להידחות. כמובהר, כל השגותיו של המבקש – אשר הועלו אף בפני בית המשפט המחוזי הנכבד, ונדחו שם – נטענו בלא כל ביסוס, גיבוי או סימוכין. די בכך על מנת שלא לקבלן, וכפועל יוצא מכך גם את בקשת רשות הערעור כולה" (הדגשה שלי א.א.).

ושוב אציין כי המבקש הודה בפרוט בביצוע העבירה, והעונש שהוטל על המבקש הנו מתון ביותר, קנס ופסילה על תנאי מתונה ביותר, ולאור עברו המכביד והעבירות החוזרות, איני רואה עיוות דין.

סוף דבר כאמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ד ניסן תשע"ג, 04 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: