מדינת ישראל נ' חטיב(עציר)

גזר דין

1.הנאשם, עלי בן שווקת חטיב, הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בהכרעת הדין מיום 11.9.11, בעבירות של חבלה בכוונה תחילה, עבירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") ושל תקיפת שוטר עבירה לפי סעיף 273 לחוק.

2.על פי הממצאים, שנקבעו בהכרעת הדין, בערב יום הכיפורים תשע"א שחל ביום 17.9.10, בסמוך לשעה 23:00, בוצעה חסימה משטרתית יזומה ביציאה מן הכפר צור-באחר, כפרו של הנאשם, לכיוון שכונת ארמון הנציב. הנאשם, שנהג ברכב, עלה על המדרכה במטרה לעבור את החסימה אך השוטרים שהיו במקום הסבירו לו כי לא יוכל לעבור. או-אז ביצע הנאשם פניית פרסה, נעמד בסמוך לשוטרים והפעיל מוזיקה בווליום גבוה. השוטר, רוני אבו-ריש, ניגש לנאשם וביקש ממנו להזדהות. שעה שהשוטר התקרב לרכב ועמד בצמוד אליו, החל הנאשם בנסיעה שסיכנה את השוטר, אשר נאלץ, עקב כך, להיתלות על צידו של הרכב.

3.כפי שנקבע בהכרעת הדין, במהלך נהיגתו של הנאשם, הוא בלם את הרכב באופן פתאומי בדרך שסיכנה את השוטר ובשעה שהשוטר ניסה לפתוח את דלת הרכב, החל הנאשם לנסוע בשנית. השוטר נכנס לתוך הרכב דרך החלון האחורי ושלף את מפתחות הרכב מן הסוויץ''. לאחר שעצר את הרכב, ובעת שהוצא ממנו על ידי השוטר מוניב עריידה, התנגד הנאשם למעצר ותקף את השוטרים, אשר נאלצו להשתמש בגז פלפל על מנת לרסנו ולאוזקו.

4.הנאשם, כבן 24, נשוי ואב לילדה בת שנתיים ולבן שנולד, לפני כ-10 ימים במהלך שבתו במעצר. בעברו הפלילי גזר דין שבו הוטל עליו בשנת 2009, על ידי בית משפט השלום בירושלים, עונש של של"צ ללא הרשעה בגין עבירה של אחזקת נכס החשוד כגנוב.

5.תסקיר שירות המבחן מיום 1.11.11, מתרשם, כי מדובר באדם בעל יכולות בתחום התעסוקתי ובמילוי תפקידו כמפרנס משפחתו. עם זאת, מדובר באדם שטרם הגיע למצב של בשלות המאפשר לו התמודדות בוגרת ובונה עם קשיים בחייו. כמו-כן התרשם עורך התסקיר, כי הנאשם הינו בעל סף תסכול נמוך ובעל קשיים בויסות וריסון עצמי. עוד התרשם עורך התסקיר, כי החרטה שביטא הנאשם היא בעיקר חרטה מילולית והוא איננו מחובר לחומרת מעשיו ומשמעותם ולוקח לגביהם "אחריות שולית". הוא מתמקד בעיקר בקושי שנגרם לו עקב מעצר הבית ואח"כ המעצר בפועל שבו הוא נמצא מיום 3.8.11 עקב הפרת תנאי מעצר הבית. לנוכח הקושי של הנאשם לקחת אחריות מלאה על מעשיו נמנע שירות המבחן מהמלצה בעניינו אך המליץ להתחשב בתקופת מעצרו עד כה וכן בתקופת מעצר הבית.

6.ב"כ המאשימה בטיעוניו, ביקש להתמקד בחומרת העבירות, תוך הדגשה כי העונש המירבי על העבירה לפי סעיף 329 הינו 20 שנות מאסר. כמו-כן, הצביע על החומרה היתרה הגלומה בעבירות של ניסיון לפגוע בשוטרים, תוך שימוש בכלי רכב, כדי להתחמק ממעצר. הוא גם היפנה לממצאים בהכרעת הדין שהביעו אמון בגרסאות השוטרים ודחו את גרסת הנאשם לגבי נסיבות האירוע. כאמת מידה לעונש, ביקש להפנות את בית המשפט לגזר הדין שניתן בת"פ 27311-08-10 מ"י נ' אלרחמן, מיום 12.6.11 שבו נדון נאשם שהורשע על ידי בעבירות של גניבת רכב, חבלה בכוונה מחמירה, נהיגה בפזיזות ורשלנות ועבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ל-24 חודשי מאסר בפועל. לפיכך, ביקש להטיל על הנאשם עונש מאסר, "שיימדד בשנים", מאסר על תנאי וקנס. כמו-כן, פסילה מלנהוג ברכב ופסילה על תנאי מיום שחרורו ממאסר.

7.ב"כ הנאשם, ביקש להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם עד כה, כ-3 חודשים וכן להתחשב באופן מירבי בתקופת מעצר הבית הממושכת שבה שהה - קרוב לשנה. הוא ביקש לציין, כי המקרה הנדון שונה במהותו ממקרים טיפוסיים אחרים של תקיפת שוטרים באמצעות כלי רכב המופיעים בפסיקה, כולל המקרה נשוא גזר דין בעניין אלרחמן שהוזכר לעיל. אותם מקרים, התאפיינו בכך שהנאשם ניסה לפרוץ מחסום משטרתי, במהירות גבוהה, באמצעות הרכב ותוך כדי סיכון גופם של השוטרים ואף פגיעה בהם. לעומת זאת, לטענתו, במקרה שלפנינו, אילו נמנע השוטר מלקפוץ על הרכב, לא היה האירוע מתרחש כלל. עוד טען, כי מדובר היה בדרדור של הרכב לפרק זמן קצר ובמהירות נמוכה, דבר שלא היה בו כדי לסכן באופן ממשי את השוטר רוני, שאכן כלל לא נפגע.

8.ב"כ הנאשם, ביקש להפנות לנסיבות האירוע שבהם נחסמה, לדבריו, הגישה לשכונה ערבית הצמודה לשכונה יהודית בירושלים, עקב יום הכיפורים, דבר שיצר מצוקה ומתח אצל תושבי השכונה, ובכללם הנאשם, וציין כי אף על פי כן הנאשם ציית להוראות השוטרים ולא ניסה לפרוץ את המחסום. עוד ציין, כי כאשר מדובר בסיטואציה של מפגש בין תושבי ערביים לשוטרים ערביים, כמו במקרה שלפנינו, הפוטנציאל הנפיץ הוא גבוה יותר.

9.העבירות שבהן הורשעהנאשם, הן עבירות חמורות המצביעות על זלזול בחוק ובאוכפיו. אמנם, כמצוין גם בהכרעת הדין, אופן ביצוע העבירה שונה מן העבירה הטיפוסית מסוג זה, הבאה, לצערנו, תדיר לפני בתי המשפט. השוני מתבטא בכך שהנאשם לא ניסה לפרוץ את המחסום המשטרתי אלא פתח בנסיעה, ככל הנראה לא מהירה במיוחד, כדי להימנע מהצגת תעודת הזהות שלו בפני השוטר. מאחר שהשוטר היה צמוד לרכב, הוא נתלה עליו כדי להימנע מפגיעה. אין ספק שבכך שהנאשם לא עצר את הרכב מיידית ולאחר מכן כשעצר אותו באופן פתאומי, הוא סיכן את השוטר. אין בידי גם לקבל את הטענה, שהשוטר צריך היה להימנע מלהיתלות על הרכב, בנסיבות שתוארו בהכרעת הדין, ובוודאי שלא להימנע מכניסה אל תוך הרכב מהחלון האחורי כדי לעצור אותו ואת הנאשם. בכך, ביטא השוטר, דבקות במשימה ולא "מוטיבציית יתר", כפי שטענו ב"כ הנאשם הקודם, שייצגו במהלך ההוכחות ובא-כוחו הנוכחי שייצגו בטיעונים לעונש.

10.גם בהתנגדות למעצר, לאחר שהרכב נעצר ואשר התבטאה בתקיפה של השוטרים, יש משום פנים לחומרה. אכן, כדברי הסנגור, אין לזקוף את ניהול ההוכחות לחובת הנאשם. אולם, מאידך, אין מדובר במצב של הודאה וחרטה מיידיים הנזקפים לזכות הנאשם לקולא. הסנגור, בטיעוניו, ביקש להדגיש את הבעת החרטה המיידית העולה מדברים שאמר הנאשם בהודעתו ת/1 מיום 18.9.10, כשיקול משמעותי להקלה בעונש. אולם, יש לזכור כי בעדותו בבית המשפט המעיט הנאשם, ככל האפשר, מאותה הבעת חרטה באמרו: "כאילו אין כלום בזה אם אני מבקש סליחה ממנו, זה לא אומר אם אני מתנצל בפניו או מבקש סליחה על זה שאם אני רציתי או התכוונתי להרוג אותו" (פרו' מיום 27.3.11, עמ' 110 ש' 20-22). עוד יצוין, כי בגרסה שהציג לבית המשפט ואשר נדחתה על ידי, ניסה הנאשם להמעיט, ככל האפשר, מחומרת מעשיו והטיל את האחריות לאירוע שהתפתח על השוטרים. כעולה מתסקיר המבחן, הנאשם הינו בעל אישיות בלתי בשלה וסף תסכול נמוך שאינם מאפשרים לו התמודדות בוגרת עם קשיים וגירויים חיצוניים, דבר המעורר חשש מהישנות מעשים מסוג זה על ידו אם לא יוצבו לו גבולות ברורים.

11.בהתייחס לעיתוי אירוע, בערב יום הכיפורים, על קו התפר שבין שכונה יהודית לבין שכונה ערבית, שגם אותו ניסה ב"כ הנאשם להציג כהסבר מקל למעשיו, ייאמר, כי רקמת החיים הרגישה והמתוחה בירושלים, שבה חיים זה לצד זה מזה דורות בני עדות ודתות שונות, מצריכה גילוי של סובלנות והבנה מצד כל תושביה. אין לומר, כי השוטרים שהוטל עליהם למלא תפקיד לא פשוט, התנהגו בצורה לא נאותה. בנוסף, ההגברה המכוונת של עוצמת המוזיקה במכשיר הטייפ של הנאשם, שבה לא כפר גם בא-כוחו, לא נועדה לבטא גילוי של סובלנות כלפי תושבי ארמון הנציב הסמוכה, אשר ציינו את צום יום הכיפורים, אלא את ההיפך הגמור. כמו-כן, גם אם אקבל את הטענה שקיים מתח מובנה בין תושבים ערביים בירושלים לשוטרים ואנשי משמר הגבול מאותו מוצא מגזרי, אין לקבל זאת כשיקול לקולא לגבי מעשים מהסוג שעשה הנאשם, אלא להיפך. כל אלה, שיקולים לחומרה.

12.מנגד, לזכות הנאשם, יש לזקוף את גילו הצעיר, את העובדה שהוא נעדר עבר פלילי ממן העניין, את מצבו המשפחתי – הנאשם הוא אב לשני ילדים רכים ואת הקשיים שחווה במהלך מעצר הבית הממושך ובמהלך המעצר הממשי שבו הוא נתון כעת.

13.לאור כל האמור ובאזני את השיקולים לכאן ולכאן, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

א.14 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו (מ-17.9.10 עד 21.9.10 – ומיום 3.8.2011 ועד היום).

ב.6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה מן העבירות בהן הורשע או כל עבירת אלימות מסוג פשע.

ג.פסילה בפועל מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 6 חודשים החל מיום שחרורו מן המאסר.

ד.פסילה על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר, בגין עבירת תעבורה מסוג פשע או עבירה פלילית הכרוכה בשימוש ברכב.

ה.בשל מצבו הכלכלי והמשפחתי של הנאשם לא מצאתי לנכון להטיל עליו קנס.

זכות ערעור לבית המשפט תוך 45 ימים מהיום.