מדינת ישראל נ' חזות

החלטה

הבקשה וטענות הצדדים

בתאריך 14.12.11 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה תקף מעל שישה חודשים, ללא רישיון רכב תקף וללא פוליסת ביטוח בת תוקף , עבירות מתאריך 19.08.10.

לפני בקשת הנאשם להורות על ביטול כתב האישום מטעמים של "הגנה מן הצדק" או "כבר הורשעתי" או "סיכון כפול".

טיעוני הנאשם

לטענת הנאשם כבר נדון והורשע בגין אותן עובדות בעבירות של פקיעת רישיון רכב מעל 6 חודשים ונהיגה ללא פוליסת ביטוח תקפה במסגרת תיק תעבורה 5101-11-10 תעבורה חיפה (להלן: "כתב האישום הראשון" או "ההליך הראשון") .טען כי לא היה מיוצג בהליך הראשון והורשע במסגרת הסדר טעון לאחר שהוסבר לו על ידי התובעת כי בכך מסתיימים ההליכים בעניין. הוסיף וטען כי עובדת נהיגתו בפסילה היוותה חלק מעובדות כתב האישום בתיק הראשון ומשכך, הועמד בסיכון של הרשעה גם בעבירה זו ועומדת לו טענת "סיכון כפול". לחילופין טען כי עומדת לו גם טענת "הגנה מן הצדק" לאור התנהלות המאשימה ובפרט העובדה שהמאשימה הגישה את כתב האישום הנוכחי כ- 3 חודשים לאחר שהגיעה עמו להסדר טעון בתיק הראשון כשהוא בלתי מיוצג, תוך שהיא מציינת בפניו כי במסגרת ההסדר "מסתיים העניין והתיק נגמר". עוד טען כי לא ניתן לרפא את הפגמים באמצעים מתונים ומידתיים יותר מאשר ביטולו של כתב האישום. הפנה לפסיקה רלוונטית.

טיעוני המאשימה

המאשימה התנגדה לבקשה. טענה כי כתב האישום הנוכחי הוגש רק בשלב מאוחר יותר לאחר שהתברר לה כי הנאשם אכן נהג בפסילה. טענה כי יש לדחות טענת "סיכון כפול" נוכח העובדה שלא מדובר בתיק שההליכים בו הופסקו, אלא הסתיימו בהרשעתו בעבירות שאינן כוללות נהיגה בפסילה וללא רישיון נהיגה תקף. אשר לטענת "כבר הורשעתי" טענה כי לא קיימת זהות בין המעשים המיוחסים לנאשם בשני כתבי האישום. בהקשר זה טענה כי לא די בכך שבשני התיקים עובדת הנהיגה זהה, צריכה להתקיים זהות ביחס לכל שאר היסודות העובדתיים. אשר לטענת ה"הגנה מן הצדק", הדגישה כי יש ליישמה רק במקרים נדירים וקיצוניים, ובעניינו של הנאשם גובר האינטרס הציבורי על זה של הנאשם. הפנתה לפסיקה רלוונטית.

בתאריך 17.7.13 הודיעה המאשימה על תיקון כתב האישום הנוכחי באופן שנמחקו ממנו העבירות בהן הורשע הנאשם במסגרת ההליך הראשון (עבירות של נהיגה ללא רישיון רכב תקף וללא פוליסת ביטוח בת תוקף).

דיון והכרעה

העובדות

העובדות להן טען הנאשם באשר לאירועים הנוגעים לכתב האישום הראשון אינן שנויות במחלוקת.

ההליך הראשון הסתיים בתאריך 19.9.11 במסגרת הסדר טעון לאחר שהחלה שמיעת הראיות. בהתאם להסדר הטעון הורשע הנאשם בעבירות של נהיגה ללא רישיון רכב תקף בניגוד לסעיף 2 לפקודת התעבורה ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, עבירות מתאריך 19.8.10 ונגזרו עליו חודש פסילה בפועל, קנס בסך 1,500 ₪ ופסילה מותנית.

לא נסתרה טענת הנאשם בסעיף 16 לבקשה, לפיה התובעת בקשה הפסקה של 5 דקות במהלכה הציעה לו להודות בעובדות במסגרת הסדר טעון ואף הסבירה לו כי "בכך מסתיים העניין והתיק נגמר". המאשימה לא הכחישה עובדה זו ולא טענה אחרת.

לטענת המאשימה כתב האישום הנוכחי הוגש רק לאחר שהתברר למאשימה כי הנאשם היה פסול מלנהוג בזמן האירוע. כפי שאפרט בהמשך, טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם העובדות.

טענת הגנה מן הצדק

כדי לקבל טענת "הגנה מן הצדק" אין צורך בהוכחת התנהגות שערורייתית מצד הרשות וייתכנו מקרים בהם תקום לנאשם ההגנה גם כאשר מדובר ברשלנות של הרשות (ראה ע"פ 4855/02 - מדינת ישראל נ' ד"ר איתמר בורוביץ פ"ד נט(6) 776, עמ' 806-807). בחינתה של טענת הגנה מן הצדק תתבצע לא רק מנקודת מבטו של הטוען לה, אלא גם תוך בחינת האינטרס הציבורי כגון הצורך בשמירה על בטחון הציבור בהתייחס לחומרת העבירה ונסיבות ביצועה. עוד נקבע בעניין "בורוביץ" כי יש לבחון את הטענה בשלושה שלבים: הראשון, יש לזהות את הפגמים שנפלו בהליכים שננקטו ולבחון עוצמתם במנותק משאלת אשמתו או חפותו של הנאשם. השני, האם מתקיימת פגיעה חריפה ב"תחושת הצדק וההגינות" תוך איזון בין האינטרסים השונים. השלישי, האם לא ניתן לרפא את הפגמים שנתגלו באמצעים מתונים יותר מאשר ביטולו של כתב-האישום.

לאחר ששקלתי את כלל הנסיבות וטענות הצדדים, אני סבור כי במקרה זה יש להורות על ביטולו של כתב האישום משיקולים של "הגנה מן הצדק".

הפגמים שנפלו בהליך הנוכחי

בהתנהלות המאשימה נפלו פגמים קשים. זאת, גם מתוך נקודת הנחה כי מדובר בהתנהלות הנובעת מחוסר תשומת לב ורשלנות ולא מעבר לכך.