מדינת ישראל נ' חזוט

החלטה

1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה עיקרית של נהיגה בחוסר זהירות.

2.חומר החקירה הוגש בהסכמת הצדדים לעיון בית המשפט, וב"כ הנאשם ויתרו על חקירת עדי התביעה. הוגשו עדויות המעורבים בתאונה, ממצאים וסקיצה של הבוחן, וכן דו"ח בוחן המסכם את אירוע התאונה נשוא כתב האישום.

3.מיד עם סיום פרשת התביעה, טענו ב"כ הנאשם כי "אין להשיב לאשמה". ב"כ הנאשם ציינו כי בחירתו של הבוחן בנאשם ולא בנהג מעורב אחר הינה שרירותית ומקרית, ולא ניתן לקבוע במקרה זה על מי מהנהגים המעורבים בתאונה יש להטיל את האשמה.

ב"כ הנאשם מפנים לכך כי אף לא אחד מהמעורבים מצביע על נהג ספציפי או רכב ספציפי אשר פגע בו. הבוחן אף הגיע לזירת התאונה לאחר שכלי הרכב הוזזו ממקומם, ולא בחן את מצב הרכבים מיד לאחר אירוע התאונה. מכאן, כי ממצאי דו"ח הבוחן אינם מבוססים, ולא ניתן לקבוע על סמך ממצאים אלו את אשמתו של הנאשם.

4.ב"כ המאשימה הפנה למסקנות דו"ח הבוחן. מהמסקנות עולה כי הגורם לתאונה הינו הנאשם שלא שמר מרחק מרכב שבלם לפניו וגרם לתאונת שרשרת חזית אחור שבה היו מעורבים ארבעה רכבים.

5.בשלב זה, בית המשפט אינו בוחן את משקלן ומהימנותן של הראיות המוגשות לו. די בכך שקיימת ראייה לכאורה המבססת את האשמה המיוחסת לנאשם, בכדי שיהיה על הנאשם להשיב לאשמה. מסקנת הבוחן העולה מהדו"ח הינה ראייה לכאורה מספיקה בשלב זה.

6.ראוי לציין, כי לאחר שהצדדים יסכמו טענותיהם, בין אם תשמע פרשת ההגנה ובין אם לאו, הרי שניתן יהיה לקבוע מהו המשקל שיש לייחס לדו"ח הבוחן לאור ראיות אחרות ונוספות הקיימות בתיק, ולאור גרסת הנאשם.

7.לעת הזו, די בכך שקיימת ראיה המפלילה את הנאשם, ובית המשפט אינו נדרש בשלב זה לקבוע את מידת מהימנותה ומשקלה של ראיה זו.

8.יש להבדיל בין מצב בו מוגש חומר הראיות לבית המשפט, ועולה טענה כי "אין להשיב לאשמה" לבין מצב בו מוגש חומר החקירה לבית המשפט, והצדדים מבקשים לסכם טענותיהם לעניין אשמתו/אי אשמתו של הנאשם.

בסיטואציה הראשונה, בה נטענת טענה כי "אין להשיב לאשמה", די בכך שבית המשפט ימצא בחומר הראיות ראיה הקושרת את הנאשם לביצוע העבירה, בכדי שיהיה עליו להשיב לאשמה.

בסיטואציה השנייה, בה טוענים הצדדים לעניין מידת אשמתו/אי אשמתו של הנאשם בביצוע העבירות המיוחסות לו, בודק בית המשפט את המשקל אותו יש לייחס לכל אחת מהראיות המוגשות לו, וקובע האם על סמך ראיות אלו ניתן להרשיע את הנאשם במיוחס לו.

9.לפיכך, בנסיבות מקרה זה, אני מוצאת כי על הנאשם להשיב לאשמה.

10.נקבע לפרשת הגנה וסיכומים ליום 17/2/14 שעה 16:00.

11.המזכירות תמציא העתק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ' טבת תשע"ד, 23 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: