מדינת ישראל נ' חורי

הכרעת דין

1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו, ביום 13.04.2012 בשעה 12:30, ברחוב יונתן החשמונאי בעכו, עצר את רכבו באופן שיש בו הפרעה לתנועה, עבירה בניגוד לתקנה 71(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961.

2.הנאשם כפר בעובדות כתב האישום.

3.התביעה הביאה כעד מטעמה את השוטר, רס"ר מוחמד בטאח, עורך הדו"ח והגישה באמצעותו את הדו"ח וכך נכתב בדו"ח ת/1.:

"במהלך סיור שגרתי בניידת שיטור ערב, מדובר בחג פסח נהג מונית חסם כניסה לחוף הסוסים שמוגדר אך ורק להורדת והעלאת כלי שייט בלבד הוא גרם לפקק במקום ונגשתי לנהג ביקשתי רישיונות לא הוריד ולא העלה נוסעים, לציין אמר אני אלך לבית משפט הורדתי אנשים השופט יבטל את זה".

עפ"י הרישום בדו"ח הגיב הנאשם ואמר:

" אני אלך לבית משפט".

בחקירתו הנגדית כשנשאל העד, האם היתה "תיירת שבאה לשלם ולרדת". השיב:" לא ראיתי".

כשנשאל העד האם היה איתו עוד נוסע בניידת. השיב :"היה איתי עוד שותף".

4.מטעם הנאשם העיד הנאשם בעצמו.

בעדותו בפניי הוא ציין את הדברים הבאים:

"באותו יום הבאתי אישה תיירת שבאה לבקר בעיר. באנו איפה שמוציאים את הסירות. חניתי ליד המדרכה לא כדי להחנות אלא כדי להוריד את התיירת. באותו זמן, המזל שלי לא טוב, בא השוטר הזה, ובמקום שיתן לתנועה לזרום, עשה את ההיפך. אם היה מחכה שנייה אחת. לא המתין, תוך נסיעה בא לכיוון שלי וחסם אותי. ביקש רישיונות.

התיירת נדהמה.".

כשנשאל בחקירתו הנגדית, האם לקח את פרטיה של התיירת. השיב:" לא, היא תיירת. אולי שבוע בארץ. היא הייתה בהלם מהמקרה".

כשנשאל הנאשם, האם מותר לך להעלות ולהוריד נוסעים. השיב :" מותר לי. שם כל נהגי המוניות מורידים טיפה, מסתובבים ויוצאים. לא חניתי. יש הבדל בין לחנות ולהוריד".

כשנשאל על כך השיב הנאשם: "במקום היו רכבים אחריי. נעצר רכב אך אם השוטר היה נוהג בחוכמה, הרכב הזה יכול היה לעבור אותי בקלות".

כשנשאל הנאשם: "בגלל שעצירה שלך זה שתי שניות אמרת מקסימום אפריע למישהו...".

השיב: "לא הייתה לי אפשרות. איפה לעצור, יש חג, יש משני צדדים. אם אומרים לי תזוז, אין לי בעיה אם הפרעתי. לפעמים אני ממתין לתיירים. אם השוטר היה אומר לי תסע, הייתי נוסע. אבל כשאני מוריד? זה לא יפה. וגם להכפיש כשהייתה לי תיירת זה עוד יותר לא יפה. מה יש לי שם לעשות. אני בא מחיפה. אני בא לטייל לבד שם?".

5.דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את גרסת עד התביעה מזה ואת גרסת הנאשם מזה, ולאחר שהזהרתי את עצמי כי מדובר בעדות יחידה, הגעתי לכלל מסקנה, כי עלה בידי המאשימה להוכיח מעל לכל ספק סביר את העבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום.