מדינת ישראל נ' חורי

החלטה

מונחת בפניי בקשה לביטול הסדר הטיעון שעל בסיסו הורשעה המבקשת ונגזר דינה.

לאחר ששקלתי את הטיעונים החלטתי לדחות את הבקשה ולהלן נימוקיי.

מבוא

המבקשת הודתה על פי הסדר טיעון בגרימת תאונת דרכים שבעטייה נחבלו בגופם המבקשת, נוסעת ברכבה וכן נוסע ברכב המעורב חבלה של ממש; וכלי הרכב המעורבים ניזוקו.

על פי ההסדר שאושר על ידי בגזר הדין מיום 07.03.13 הוטלו על המבקשת פסילת רישיון נהיגה, פסילה על תנאי וקנס , כמו כן הוטל על המבקשת כמוסכם עם המאשימה 150 שעות של"צ.

עתה, עותרת המבקשת לחזרה מהודייתה ולביטול גזר הדין. המבקשת טוענת, כי אמנם שוחחה עם התובעת בטרם אושר ההסדר, אולם מאחר והשיחה הייתה לטענתה קצרה היא לא הבינה לגמרי את משמעות ההסדר וסברה כי הדבר יוסבר לה במהלך הדיון.

עוד טוענת המבקשת, כי בשל העומס באולם הדיונים, לא התאפשר לה לקבל הסבר לגבי מהות ההסדר, ולא הוסבר לה כי באפשרותה לזמן עדים ולנהל דיון הוכחות. יתרה מזאת, לטענתה, הופעלו עליה לחצים בלתי ברורים על ידי עורך דין שישב באולם ודחק בה לקבל את ההסדר.

המבקשת טוענת, כי היא נשואה ואם לחמישה ילדים. היא המפרנסת העיקרית במשפחה, זקוקה לרישיון הנהיגה לצרכי עבודתה במכירות. עוד טוענת המבקשת, כי היא נמצאת במעקב רפואי ומצב נפשי ירוד בשל העובדה כי לא עבדה קרוב ל- 3 שנים, ופסילה למשך 3 חודשים, כאמור בגזר הדין, תפגע מאוד במצב הכלכלי של משפחתה.

המסגרת הנורמטיבית

סעיף 153 (א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 קובע, כדלקמן:

"הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בן מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שירשמו".

לאמור, חזרה מהודיה טעונה את רשותו של בית המשפט, ומתן הרשות מותנה בקיומם של "נימוקים מיוחדים".

בפסיקה נקבעו מספר קווים מנחים למתן היתר לנאשם לחזור בו מן ההודיה:

הלכה פסוקה כי "היתר כאמור יינתן בנסיבות חריגות בהתקיים פסול בהודיה עקב פגם ברצונו החופשי ובהבנתו של הנאשם את משמעות הודייתו, או אם ההודיה הושגה שלא כדין באופן המצדיק פסילתה" (ראה: ע"פ 1958/98 פלוני נ' מ"י, פ"ד נז(1)577).

נפסק כי נסיבות חריגות הינן כאשר מתעורר חשש ממשי שהנאשם הודה באשמה בניגוד לרצונו החופשי, או תוך שאינו מבין את משמעות הודייתו (ראה: ע"פ 945/85 פלוני נ' מ"י, פ"ד מא(2) 572 (להלן: "פלוני").

בבחינת הנסיבות הנלוות להודיה תיבחן גם השאלה האם הודיית הנאשם נעשתה בניגוד לאמונתו הכנה בחפותו (ראה ע"פ 5622/03 פלוני נ' מ"י, פד"י נ"ח(4) 145, 152; ע"פ (עליון) 3991/04 מאהרן רגבי נ' מ"י (פורסם בנבו, 02.05.05).

אכן די בכך שנאשם סובר כי טעה בשיקוליו בעת שהודה, ומטרתו היחידה היא כי תינתן לו הזדמנות להוכיח את חפותו, בכדי שיותר לו לחזור בו מן ההודיה.

יש להתחשב במידת העוול שיגרם לנאשם באם לא יתאפשר לו לחזור בו מהודייתו (ראה: ע"פ 3754/91 מ"י נ' סמאחת, פ"ד מה(5) 798).

עיתוי הגשת הבקשה מהווה שיקול מכריע. יש להבחין בין בקשה לחזור מההודיה טרם מתן גזר הדין, ובין בקשה לחזור מההודיה לאחר מתן גזר הדין.