מדינת ישראל נ' חורי

בפני

שופט שמואל מלמד

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו, ב- 16.06.08 בשעה 13.30 או בסמוך, ברחוב שד' יהודית פינת רח' הנציב בתל אביב, נהג הנאשם על המדרכה, בניגוד לתקנה 38 (א) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשם כפר באשמה המיוחסת לו ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העידה הגב' אורה אלמוג. מדובר באזרחית שראתה את הנאשם מבצע עברה והגישה תלונה. על פי עדותה היא עבדה אצל מעסיקת הנאשם, 7 שנים. פתחה עסק משלה בשדרות יהודית מספר 11. לדבריה הנאשם במשך חצי שנה ביצע את העברה עת נסע עם הקטנוע מול חנותה. דבר שגרם לה לאי נוחות. במועד האמור בכתב האישום העדה עמדה באמצע המדרכה, חיכתה ללקוח, עמדה ממש באמצע המדרכה. הנאשם רכב עם הקטנוע בינה לבין המכוניות שחונות, מדובר במטר, מהבהלה העדה הושיטה ידיים, הנאשם המשיך לנסוע והתנדנד בין המכוניות. הנאשם פגע בה, בכך שדרך לה על הרגל ונתן לה מכה ברגל עם הקטנוע. הנאשם המשיך בנסיעה על המדרכה.

בבית המשפט טען הנאשם, כי באותו יום עדת התביעה התנפלה עליו דחפה אותו מהאופנוע. לדברי הנאשם הוא נסע על המדרכה כיוון שהוא חונה בסמוך לבית המרקחת והולך לקנות אוכל בסמוך. לדברי הנאשם מקור התלונה היא בכך שעדת התביעה רצתה להתנקם בו כיוון שמעסיקתה פיטרה אותה מעבודתה. בחקירה נגדית טען הנאשם כי רוחב המדרכה במקום הוא 4 מטר. עוד טען כי "המרחק מהמקום שאני עליתי עד למרחק שאני עוצר הוא 25 מ'." מרחק אותו נסע על המדרכה.

עוד מטעם ההגנה העידה הגב' גלילה טבור לדבריה היא לא נכחה באירוע. כל שמסרה היה כי היא פיטרה את עדת התביעה. והיא חיפשה להתנכל להם.

לאחר ששמעתי את הצדדים, השתכנעתי כי התביעה עמדה בנטל ההוכחה ויש מקום להרשיע את הנאשם וזאת על סמך דבריו וחיזוק של עדת התביעה.

בטרם אדון בעברה עצמה, אומר כי התנהל דיון הוכחות ער וקולני וזאת לנוכח מערכת היחסים העכורה בין הצדדים. לא מצאתי להיכנס למערכת זו. שכן אין בין מערכת היחסים העכורה לבין ההרשעה בדין דבר.

העבירה אותה ביצע הנאשם הינה עברה של נהיגה על המדרכה. התקנה הרלוונטית אומרת כדלקמן:

מעבר על פני מדרכה או שולי הדרך תק' (מס' 3) תש"ל-1970 תק' תשנ"א-1990

38.(א)לא ינהג אדם רכב או בעלי חיים על פני מדרכה, שביל או נתיב שיועד וסומן לסוג מסוים של רכב או של עובר דרך מסוים, אלא לשם חצייתם כדי להיכנס לחצרים או לצאת מהם.

טוען הנאשם כי הוא עלה על המדרכה מפינת שד' יהודית עד למקום החניה ונסע 25 מטר על המדרכה. רוחב החניה לדברי הנאשם הוא 4 מטר. על פי דבריו של הנאשם, הוא נסע מרחק של פי 6 מרוחב המדרכה עד לחניה במקום. חציית המדרכה כדי להיכנס לחצרים צריכה להיות בדרך הקצרה ביותר. המדרכה היא ממלכתם של הולכי הרגל. הנסיעה שעשה הנאשם על המדררכה והמרחק הרב שעשה אינה סבירה ואינה יכולה להיכנס למונח "לשם חצייתם" נסיעה כה ארוכה על המדרכה מסכנת את הולכי הרגל שלא צריכים לצפות שרוכב קטנוע בחר לרכב על המדרכה. חציה צריך ותעשה בדרך הקצרה ביותר. מרחק של פי שש מרוחב המדרכה אינו יכול להיות "לשם חצייתם". להודיית הנאשם אני מוצא חיזוק בדברי העדה שהעידה כי הנאשם רכב עם הקטנוע על המדרכה.

סוף דבר, בהישעני על עדות הנאשם ועדותה של עדת התביעה, לה אני מאמין בעניין הנסיעה על המדרכה. אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ניתנה היום, ט' כסלו תשע"ב , 5 דצמבר 2011, במעמד הצדדים

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: