מדינת ישראל נ' חורי

הכרעת דין

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום בעבירה של אי מתן זכות קדימה בניגוד לתקנה 64 (ג) + תקנה 22 (א) לתקנות התעבורה בכך שביום 25.03.09 נכנסה לצומת דרך עכו – הקריון בכביש השירות בניגוד לתמרור ב- 36. כתוצאה מכך נאלצו הרכבים שהגיעו מכיוון עכו לבלום את רכבם.

מטעם המאשימה העיד השוטר רס"מ קאסם סובח ואישר את תוכנם של המסמכים ת/1 (הזמנה לדין ונסיבות המקרה) והמזכר ת/2 סקיצה המתארת את אופן התרחשות הדברים כפי שראה.

בחקירתו הנגדית חזר העד על דבריו ושלל את דברי הנאשמת לפיהם לא הסביר לה את נסיבות ביצוע העבירה ולא התייחס אליה.

מטעם ההגנה העידה הנאשמת. לטענתה לא היתה מוטלת עליה חובה לעצור את רכבה מאחר ומדובר בתמרור האט ותן זכות קדימה ולא בתמרור עצור. עוד העידה כי כאשר נכנסה לצומת רק החלו הרכבים מכיוון עכו לפנות שמאלה ברמזור והפעילה שיקול דעת ונכנסה לצומת בידיעה שתספיק לעבור בזמן.

בחקירתה הנגדית מסרה כי ידעה במה השוטר מאשים אותה ואישרה כי אכן אמרה לו שהיא מצטערת ויוותר לה אך עשתה כן מתוך רצון שלא להגיע לבית המשפט ומתוך חששה מהשוטר ולא מתוך הודאה בביצוע העבירה.

בהמשך חזרה על דבריה לפיה איננה צריכה באופן אוטומטי לעצור והפעילה שיקול דעת ביחס לרכבים שפנו מכיוון עכו.

ב"כ המאשימה בסיכומיו ביקש להרשיע את הנאשמת על סמך עדותו של השוטר ולקבוע כי גם אם טעתה בשיקול דעת עדיין מדובר בביצוע העבירה.

הנאשמת חזרה על עדותה, הדגישה כי היא נהגת זהירה וביקשה כי בית המשפט יזכה אותה.

דיון והכרעה:

עדותו של עד התביעה מס' 1 מר קאסם סובח חזר על הדברים אותם רשם בת/1 ות/2. עדותו לא נסתרה בשום שלב.

מנסיבות המקרה עולה כי הנאשמת נכנסה לצומת מבלי לעצור בתמרור האט ותן זכות קדימה וגרמה לרכבים שהגיעו מעכו לבלום על מנת למנוע תאונה אפשרית. כך גם על דברים אלו חזר העד במסגרת ת/2.

הנאשמת עצמה במועד ביצוע העבירה אמרה לשוטר את הדברים הבאים: "אני מצטערת, אולי תוותר לי, אני לא יודעת מה להגיד".

אינני מקבל את טענת הנאשמת כי אמרה את הדברים מתוך פחד וניכר מהנאשמת כי היא יודעת לעמוד על שלה ולומר את דבריה באופן ברור ונחרץ.

יש בדברי הנאשמת במועד האירוע כדי להוות הודאה במיוחס.

יצוין כי הנאשמת הודתה בבית המשפט בעובדה שנכנסה לצומת בזמן בו הרכבים שהגיעו מעכו היו כבר בפניה שמאלה לאחר שנדלק להם האור הירוק אך היא סברה כי לא פגעה בזכות הקדימה שלהם והפעילה שיקול דעת חרף העובדה שהחלו בתנועה שמאלה.

אני סבור כי ברגע שבו הנאשמת הגיעה לתמרור האט ותן זכות קדימה והרכבים להם היתה זכות הקדימה החלו בתנועה שמאלה בחסות האור הירוק היה על הנאשמת לעצור את רכבה.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי המאשימה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר את עובדות כתב האישום ובהתאם אני מרשיע את הנאשמת בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום.

ניתנה והודעה היום כ"ה סיון תש"ע, 07/06/2010 במעמד הנוכחים.

גיל קרזבום, שופט

גזר דין