מדינת ישראל נ' חורי(עציר)

גזר דין

1. הנאשם הורשע על יסוד הודאתו, בשני כתבי אישום:

במסגרת תפ 48407-12-11 -הורשע הנאשם, בכתב אישום מתוקן, בעבירות הבאות: שתי עבירות של התפרצות לדירת מגורים לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), שתי עבירות גניבה לפי סעיף 384 לחוק ועבירת השגת גבול לפי סעיף 447(א)(1) לחוק.

במסגרת תפ 53575-02-12, אותו צירף הנאשם, הורשע הנאשם בעבירות הבאות: גניבה מרכב לפי סעיף 413ד(א) לחוק, גניבת כרטיס חיוב לפי סעיף 16 לחוק כרטיסי חיוב התשמ"ו-1986 (להלן: "חוק כרטיסי חיוב"), הונאה בכרטיס חיוב לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב, קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק ונסיון לקבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 בצירוף סעיף 25 לחוק.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן במסגרת ת.פ. 48407-12-11, הורשע הנאשם בשלושה אישומים שונים: ביום 19.12.11 נכנס הנאשם לבית דרך חלון פתוח, וגנב תיק איפור ובו איפור וכן ארנק מלא מטבעות.

ביום 20.12.11 טיפס הנאשם על גג בית, וקפץ ממנו לאחת ממרפסות הבית הסמוכה לחלונות ודלתות, ובכך הסיג גבול.

ביום 11.4.11 טיפס הנאשם על גדר בית, בהמשך שבר את חלון הבית, קרע את הרשת, נכנס פנימה וגנב תיק שחור ובו ארנק השייך למתלונן . הארנק הכיל , כסף, 2 כרטיסים אשראי וכרטיסים אישיים נוספים של המתלונן.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן במסגרת ת.פ. 53575-02-12, ביום 16.3.10 עת המתלונן יצא מרכבו לעבר שוטר תנועה, עבר הנאשם ליד הרכב, שלח יד פנימה וגנב את ארנקו של המתלונן . בנסיבות אלה גנב הנאשם 2,560 ₪ וכן כרטיס חיוב מסוג ישרכארט. הנאשם רכש באמצעות כרטיס האשראי מספר בשמים בעלות של כ-1,200 ₪. מאוחר יותר, כשניסה לרכוש מכנסיים באמצעות כרטיס האשראי במקום אחר, נתפס . באותו מועד התחזה הנאשם כמתלונן באמצעות רשיון נשק בשמו של המתלונן.

2. הנאשם הודה והורשע בפני כב' השופט פיינברג ביום 05.06.12. הצדדים לא הגיעו להסכמה עונשית, כאשר המאשימה הודיעה כי תעתור למאסר בפועל. לבקשת בא כח הנאשם באותו דיון, התבקשו חוות דעת ממונה על עבודות שרות וכן תסקיר שרות מבחן.

ביום 6.11.12, הוריתי על הקלה בתנאי מעצר הבית בו שהה הנאשם, כך שיוכל לצאת לצורך חיפוש עבודה, בין השעות 10-14, זאת תחת ליווי מפקח.

בדיון הבא שהתקיים ביום 29.4.13, ולאחר קבלת תסקיר בעניינו, בחר הנאשם לצרף את התיק הנוסף. לפיכך, ולצורך בחינת התקדמות הטיפול בנאשם, נדחה הדיון לקבלת תסקיר משלים ליום 7.7.13.

ביום 28.6.13 הוגשה על ידי המאשימה בקשה לעיון חוזר ולמעצר הנאשם עד תום ההליכים. הנאשם הפר את תנאי מעצר הבית בכך שנתפס, בשני מקרים שונים, מחוץ לכתובת ביתו, שלא במסגרת השעות שהותרה, וללא כל מפקח. בעקבות המקרה הראשון, נעצר הנאשם ושוחרר באזהרה, ואילו בעקבות המקרה השני, בו נעצר בשעה 03:40, הוגשה הבקשה שהתקבלה על ידי. לפיכך, הוריתי על מעצר הנאשם עד תום ההליכים כנגדו.

3. כאמור לעיל, טרם הטיעונים לעונש התקבלו שני תסקירים בעניינו של הנאשם. יש לציין כבר בשלב זה, כי התסקירים נערכו בטרם נעצר הנאשם במסגרת העיון החוזר.

מהתסקירים עולה כי הנאשם רווק בן 33, הילד הרביעי במשפחה בת חמישה ילדים, אשר טיפל במשך שנים באימו החולה שנפטרה לפני כשנה וחצי. סיים 12 שנות לימוד ועבד בתחום המסעדות, המלונאות ובענף הבניה. הנאשם הצהיר בפני קצינת המבחן כי אינו עובד.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם בעל פוטנציאל לתפקוד נורמטיבי אולם בעל דימוי והערכה עצמית נמוכה, סובל מבדידות ומתקשה ליצור קשרים חברתיים. ביחס לעבירות נשוא שני התיקים בפני, קיבל הנאשם אחריות על ביצוען. הנאשם הסביר כי לא עבד באותה תקופה וחיפש דרך קלה להשגת כסף. מהתסקיר עולה כי ביצע את העבירות כפיצוי על תחושות כאב וצער שעלו בו בעת הטיפול הממושך באימו החולה, ופעל באופן חסר גבולות תוך שהתרכז בעצמו, ללא חשיבה על השלכות התנהגותו.

הנאשם שולב בקבוצה טיפולית המיועדת למופנים שבצעו עבירות רכוש. הקבוצה פעלה בחודשים פברואר עד מאי. מנחי הקבוצה דיווחו כי הנאשם התחבר באופן חלקי לקשייו עצמו, אך לא באופן מספק, וההערכה היא כי הוא זקוק להמשך טיפול. לאור כל האמור המליץ שירות המבחן על שילוב של ענישה שיקומית לצד ענישה הרתעתית.

הממונה על עבודות השירות מצא את הנאשם כמתאים לבצע עבודות שירות.

4. המאשימה סבורה כי יש להשית על הנאשם מאסר בפועל, על אף שזוקפת לזכותו את הודאתו המהירה ואת העדרו של עבר פלילי. יחד עם זאת, טוענת המאשימה כי האחריות שקיבל על מעשיו אינה כנה ואם לא היה נתפס - סביר שהיה ממשיך לשלוח יד ברכוש הזולת. המאשימה הפנתה להשלכות הקשות של עבירות התפרצות לדירה וגניבה, ולצורך שהובע בפסיקה להשית עונישה מרתיעה, על מנת להלחם במבצעי עבירות הרכוש. המאשימה טענה כי ביחס לעבירות הגניבה וההתפרצות בשני האישומים בתיק שבפני - מתחם הענישה נע בין 12-24 חודשים. בגין עבירת השגת הגבול- המתחם נע בין מאסר מותנה למאסר קצר בפועל, שיכול וירוצה בעבודות שירות. לגבי התיק שצורף, טענה המאשימה כי בגין עבירת הגניבה מרכב, מתחם הענישה נע בין 12 ל-18 חודשי מאסר בפועל, בגין קבלת דבר במרמה - מתחם הענישה נע בין 3 ל-10 חודשי מאסר.

המאשימה מבקשת להטיל על הנאשם עונש ברף הבינוני בגין מכלול העבירות, זאת בנוסף למאסר מותנה וקנס.

5. הסנגור סבור כי לצורך שיקומו של הנאשם, יש לחרוג ממתחמי הענישה המקובלים, מה גם שעל חלק מהעבירות אין להחיל את תיקון 113 כיוון שהכרעת הדין בתיק העיקרי ניתנה קודם שנכנס לתוקף. הסנגור סבור כי העבירות בוצעו על ידי הנאשם בתקופת משבר, מתוך חולשה, ולא לווה בתחכום. הסנגור סבור כי חרטתו של הנאשם היתה כנה ואמיתית, והשתתפותו בטיפול שיקומי אף היא מעידה על כך. הסנגור הפנה לכך שהנאשם סיים את הטיפול בהצלחה ולנסיבותיו המשפחתיות הקשות. עוד טען, כי יש לשקול לזכות הנאשם את העובדה שמשך שנים רבות לא צבר הורשע הנאשם, ולמעשה תקופת ביצוע העבירות הינה חריג להתנהלותו הנורמטיבית במשך שנים. הסנגור טען כי הסיכוי שהנאשם יבצע עבירות נוספות אפסי וביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן .