מדינת ישראל נ' חוסיסי

החלטה

החלטה זו עניינה טענה מקדמית של הגנה מן הצדק שהעלה הנאשם, בה עותר לביטול כתב האישום, לחילופין לקבוע כי המאשימה לא תוכל לעתור למאסר בפועל אם יורשע.

כנגד הנאשם בתיק זה הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף. המדובר באירוע מיום 18/07/12, בשעה 19:30, בעת שנהג הנאשם, כך נטען, ברכב מסוג אופל בעוספיא.

הנאשם זומן לישיבת הקראה ליום 8.1.13 ומשלא הופיע נשפט בהעדר מבלי שהמאשימה מודיעה או עותרת למאסר בפועל. עוד באותו יום, משהתברר כי הנאשם שלח "אישור מחלה", בוטל פסק הדין ונקבע מועד נוסף להקראה ליום 19.2.13.

במועד הנ"ל הופיע הנאשם לדיון, אלא שכעת הודיעה ב"כ המאשימה על כוונתה לעתור למאסר בפועל אם יורשע. משכך, ובהעדר ייצוג פרטי, מיניתי את הסנגוריה הציבורית שתייצג את הנאשם.

בישיבה מיום 18.4.13 הופיע הנאשם יחד עם בא כוחו והעלה כאמור את הטענה המקדמית הנ"ל, בסוברו כי התנהלות המאשימה כמתואר הינה "התנהגות שערורייתית", שכן דבר לא השתנה בין הישיבה הראשונה והשניה ולכן ראוי "לחסום" את התביעה מלעתור למאסר בפועל או להורות לה לתקן את כתב האישום באופן שהנאשם לא יצטרך להתמודד עם עתירה למאסר כאמור.

ב"כ המאשימה התנגד לטענה וציין כי משבוטל פסק הדין אין בכך כדי למנוע מהמאשימה לעתור למאסר בפועל, שעה שבסוג זה של עבירות, המאשימה עותרת למאסר כאמור ואין מקום לנהוג איפה ואיפה בין נאשמים, ובוודאי שלא מדובר בהתעמרות או התנהגות שערורייתית.

לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, שוכנעתי כי דין הטענה להידחות וכי בנסיבות תיק זה אין מקום לביטול כתב האישום דנן או למתן הוראה אחרת שיש בה כדי להגביל את המאשימה בטיעוניה לעונש.

דוקטרינת ההגנה מן הצדק הוכרה בפסיקה ואומצה על ידי המחוקק בסעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי שהסמיך את בית המשפט לבטל כתב אישום אם "הגשת כתב אישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית". בעניין בורוביץ (ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' ד"ר איתמר בורוביץ נ"ט (6), 776) נקבע מבחן משולש להחלת הדוקטרינה האמורה ועניינו בחינת הפגמים שנפלו בהליכים נגד הנאשם ומידת עוצמתם, בחינת הפגיעה בתחושת הצדק וההגינות שקיום הפגמים גורם (תוך איזון בין האינטרסים השונים המתנגשים) ובחינת אפשרויות מתונות יותר (מאשר ביטול כתב האישום) שעשויות לרפא את הפגמים.

בשים לב להחלטת בית המשפט העליון ברע"פ 8058/12 חוסין אבו לבן נ' מ"י (החלטה מיום 12.11.12), מצאתי לקבוע כי לא התקיים בענייננו פגם בניהול ההליך או עיוות דין המצדיק את ביטול כתב האישום או את מניעת המאשימה מלעתור למאסר בפועל. מקרה זה אינו נמנה על אותם מקרים חריגים ונדירים, בהם ניתן לומר כי ניהול ההליך פוגע באופן ממשי בנאשם עד כדי ביטול כתב האישום או חסימת התביעה כאמור.

איני סבור כי בפעולת המאשימה ועתירתה למאסר בפועל או ליתר דיוק הודעתה כי בכוונתה לעתור למאסר כאמור, לאחר שפסק הדין בוטל ועל אף שלא עתרה לענישה כאמור בישיבה הראשונה, יש משום רדיפה או התעמרות מכוונים בנאשם או כי מדובר במקרה שבו המצפון מזדעזע (כלשון פסק הדין בע"פ 2910/94 ארנסט יפת נ. מדינת ישראל נ(2), 221). מכל מקום, גם אם הייתה פגיעה כלשהי בנאשם, אין המדובר בפגיעה בתחושת הצדק וההגינות באופן ממשי וקיצוני שמחייב ביטול כתב האישום.

התוצאה היא, שדין הטענה של הגנה מן הצדק להידחות ושההליכים בתיק יימשכו כסדרם, מבלי שהמאשימה תהיה מוגבלת בטיעוניה.

משכך, יש לזמן את הצדדים לישיבת הקראה לצורך מתן תשובת הנאשם לאישום לגופו של עניין, וזאת ביום 8.7.13 בשעה 10:35.

במאמר מוסגר אציין כי בנוגע לתלונת הסנגור על כך שחומר הראיות לא צולם לו, הרי שבית המשפט מצפה כי התביעה תמלא את החובה המוטלת עליה ותמסור להגנה את כל חומר הראיות. היה ויהיה צורך בעתירה ספציפית בהתאם לסעיף 74 לחסד"פ, רשאי הנאשם להגיש בקשה נפרדת בעניין זה.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים ותזמנם למועד הנ"ל.

ניתנה היום, כ"א אייר תשע"ג, 01 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: