מדינת ישראל נ' חוסין

החלטה

בפני בקשת הנאשם לפסוק לטובתו הוצאות.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה רשלנית שגרמה לתאונת דרכים ועזיבת מקום התאונה בלא מסירת פרטים והושטת עזרה לנפגע. בתיק התקיימו שלוש ישיבות לשמיעת ראיות, בסיומן הודיעו הצדדים כי הם מנסים להגיע להסכמה.

ביום 7.1.13 הגישה המאשימה בקשה לביטול כתב האישום ללא צו להוצאות, תוך שהודיעה כי הנאשם מסכים לביטול האישום, אך עומד על פסיקת הוצאות. לאור האמור לעיל מחקתי את האישום ואפשרתי לנאשם להגיש את הבקשה שלפניי, אשר הוגשה ביום 20.1.13. המאשימה הגיבה לבקשה והתנגדה לה.

כידוע, תשלום ההוצאות אינו מגיע לכל נאשם זכאי, אלא רק כאשר מתברר שלא היה מקום להאשמה – וזאת בהתאם להוראתו של סעיף 80 לחוק העונשין.

לא מצאתי כי זהו המקרה שבפני. בתיק נשמעו עיקר עדי התביעה, אשר העידו הן לעניין התאונה והן לעניין עזיבת הנאשם את המקום לאחריה. תוך כדי השמיעה התעורר ספק משמעותי באשר לאחריות הנאשם לאירוע התאונה ודברים אלה הועלו בפני הצדדים. יחד עם זאת, נשמעו ראיות המצביעות לכאורה כי הנאשם עצר את רכבו לאחר האירוע ועזב מיד לאחר מכן. שמיעת הראיות לא הסתיימה ולא כל המחלוקות התבררו, אולם לפחות לכאורה הועמדה תשתית לעביות המיוחסות לנאשם.

מקל וחומר שבטרם נחקרו העדים בידי הסנגור לא ניתן היה להגיע למסקנה כי אין מקום להגשת האישום.

המאשימה הסכימה לביטול האישום תוך כדי ההליך, ובכך גילתה אחריות ופעלה להקטנת עינוי הדין והנזק לנאשם. לא מצאתי כי בהתנהלות המאשימה נפל פגם המצדיק פסיקת הוצאות לא מהטעם של היעדר בסיס לכתב האישום, ולא מטעם אחר המצדיק פסיקת הוצאות לפי שיקול דעתי.

אין חולק כי לנאשם נגרם נזק כתוצאה מההליך, הן נזק כספי ישיר, והן נזק עקיף. יחד עם זאת, שיטת המשפט בישראל, בשונה משיטות משפט אחרות, אינה מטילה על הקופה הציבורית את החובה לשאת בנזקים אלה.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, ב' אדר תשע"ג, 12 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: