מדינת ישראל נ' חוסאם זועבי

החלטה

1.לפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 19.3.13, לפיה שוחרר המבקש בערובה בתנאי "מעצר בית" מוחלט בפיקוח של בני משפחתו.

2.בכתב-האישום המתוקן הואשם המבקש בעבירות של גרימת חבלה בנסיבות מחמירות – לפי סעיף 333 בשילוב סעיף 335(א)(1) ו-(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובעבירת נשיאת נשק – לפי סעיף 144(ב) לחוק הנ"ל.

להלן עובדות כתב-האישום המתוקן. המבקש (נאשם 1) ויתר הנאשמים (נאשמים 2 ו-3) שימשו במועדים הרלבנטיים בתפקידי שטח ניהוליים במסגרת חברת ר.י.ז. בע"מ, והועסקו מטעמה באתרי בנייה הסמוכים לאצטדיון טדי בירושלים ובהיכל הפייס ("הארנה"). ביום 1.10.13 פרץ ויכוח בין נאשם 3 לבין אחד הפועלים באתר, שבמהלכו דקר נאשם 3 את העובד בירכו באמצעות סכין. בעקבות האירוע האמור התקבצו חבריו של העובד בכביש המוביל לאתר הבנייה, עת שהו המבקש ונאשמים 2 ו-3 בתוך האתר, והצדדים החלו להשליך אבנים וחפצים שונים זה לעבר זה. בשלב האמור, נסע המבקש בטרקטורון מהאתר שבאצטדיון טדי, ולאחר מספר דקות שב אליו, עבר על-פני קבוצת הפועלים ונכנס לתוך האתר. מיד לאחר מכן התקדמו המבקש ונאשם 2 לעבר קבוצת הפועלים שעמדו מחוץ לאתר. השניים אחזו אקדחים בידיהם וירו לעבר הקבוצה מספר יריות. כתוצאה מהירי האמור, נפגע אחד הפועלים מקליע שחדר לרגלו, והוא פונה באמבולנס לבית-חולים.

3.בדיון בבקשה למעצרו של המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים, אישר בא-כוחו, כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס העבירות המיוחסות לו; ולבקשתו נדחה הדיון לצורך הזמנת תסקיר מעצר.

4.המבקש הִנו בן 32 שנים, נשוי ואב לשני ילדים; ועד לאירועים הנדונים התגורר לסירוגין בנצרת ובירושלים יחד עם משפחתו. לחובתו הרשעות קודמות בעבירות איומים, החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, גניבת רכב וקשירת קשר לפשע. בתסקיר המעצר הראשון, מיום 11.3.13, התרשם שירות המבחן, כי המבקש, אשר גדל במשפחה נורמטיבית, מתקשה לבחון חלקים בעייתיים בהתנהלותו טרם מעצרו, וכי הערכת הסיכון בעניינו הִנה גבוהה. על-כן, המליץ שירות המבחן, כי המבקש ישוחרר ל"מעצר בית" בבית הוריו בנצרת, זאת בפיקוח הוריו ומפקחים נוספים מבני המשפחה.

5.בדיון שהתקיים ביום 19.3.13 שוחרר המבקש לחלופת מעצר, בתנאי "מעצר בית" בבית הוריו, זאת בהסכמת הצדדים ועל-פי המלצת שירות המבחן.

6.ביום 7.5.13, דהיינו פחות מחודשיים מעת מתן ההחלטה בדבר השחרור בערובה, הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר. בבקשה נטען, כי המבקש שימש כמנהל פרויקטים בחברה המשפחתית ר.י.ז מאז יום הקמתה; כי במסגרת תפקידו היה מופקד המבקש על הקצאת משאבים וניהול כוח אדם; וכי היעדרותו מאתרי הפרויקטים פוגעת קשות בעסקי החברה. על-כן, עתר המבקש לשינוי תנאי השחרור בערובה, באופן שיתאפשר לו לצאת מדי יום לאתרי הפרויקטים ברחבי הארץ, בפיקוח צמוד של אחד מהמפקחים.

7.לבקשת המבקש הוזמן בעניינו תסקיר מעצר משלים. בתסקיר שהוגש ביום 10.7.13 צוין, כי המבקש הקפיד לקיים את תנאי השחרור בערובה, וכי לטענתו התדרדר מצבה הכלכלי של החברה שבבעלות משפחתו, זאת הואיל ונבצר ממנו למלא את תפקידו כמנהל בחברה. קצינת המבחן ציינה בתסקיר המשלים, כי התרשמה ממצוקה הקיימת בעקבות תנאי "מעצר הבית", והקשיים שמתעוררים בחברה; ועל-כן המליצה לשנות את התנאים המגבילים באופן שתתאפשר יציאתו של המבקש לעבודה מדי יום בין השעות 18:00-6:00 באתרים של החברה ברחבי הארץ, ובכלל זה בירושלים.

8.הסנגור מבקש לשנות את תנאי השחרור בערובה, באופן שיתאפשר למבקש, כמומלץ על-ידי שירות המבחן, לצאת לעבודה. לטענתו, קמה עילה לעיון חוזר בהחלטה המקורית, זאת נוכח חלוף כארבעה חודשים מעת מתן ההחלטה; הקפדת המבקש לקיים את תנאי השחרור בערובה; והעובדה שישיבת ההוכחות הראשונה נקבעה ליום 31.10.13. עוד ציין הסניגור, כי יש מקום לנקוט בעניינו של מרשו בדרך שבה נהג בית-המשפט לגבי נאשם 3, אשר נתאפשר לו לצאת לעבודה, על-פי החלטה שניתנה בחודש יוני במסגרת בקשה לעיון חוזר שהוגשה מטעמו.

9.ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה, זאת לנוכח רמת הסיכון הגבוהה הנשקפת מהמבקש, הנלמדת מהמעשים המיוחסים לו, ומהערכת המסוכנות שצוינה בתסקיר שירות המבחן. הוא הוסיף וטען, כי אין כל הצדקה לאפשר למבקש לשוב לעבודתו, כאשר העבירות המיוחסות לו בוצעו במהלך יום העבודה, באתר בנייה, כשהוא נושא נשק שלא כדין.

10.לאחר בחינת טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה לעיון חוזר להידחות. המבקש שוחרר לחלופת מעצר בתנאי "מעצר בית" מלא, זאת בהסכמת הצדדים, שקיבלה תוקף של החלטה. החלופה האמורה הייתה מחויבת העניין לנוכח עילת המעצר שקמה נגד המבקש, זאת בשל קיומו של יסוד סביר לחשש שהלה יסכן את ביטחון הציבור. סיכון זה נלמד מהעבירות המיוחסות למבקש – נשיאת נשק שלא כדין וגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות; ומנסיבות ביצוען – עת ירה המבקש לעבר קבוצת הפועלים ופגע באחד מהם ברגלו. נסיבות ביצוע העבירות מצביעות על סיכון בדרגה גבוהה הנשקף מהמבקש; וזו אף הייתה הערכתו המקצועית של שירות המבחן. השאלה הניצבת להכרעה בבקשה זו, היא האם חלוף הזמן מאז מתן ההחלטה בדבר שחרורו של המבקש לחלופת מעצר בתנאי "מעצר בית" מלא, והצורך הכלכלי של המבקש לצאת לעבודה ולסייע בניהול העסק המשפחתי, מקימים עילה לעיון חוזר בהחלטה. סבורני, כי חלוף הזמן של כארבעה חודשים מאז השחרור בערובה, כמו-גם הצורך של המבקש לסייע בניהול עסקי המשפחה, אינם מקימים לעת הזו עילה לעיון מחדש בהחלטה מיום 19.3.13; וכי בשלב זה, אין הצדקה לשנות את תנאי השחרור בערובה (ראו והשוו: בש"פ 1193/13 יעקב ג'ראד נ' מדינת ישראל (20.2.13), ובש"פ 1915/13 אלירן משה נ' מדינת ישראל (19.3.13)). עניינו של המבקש שונה מעניינו של נאשם 3, אשר במסגרת בקשה לעיון חוזר, נתאפשר לו לצאת מדי יום לעבודה. נאשם 3 הואשם בעבירת פציעה, ולא יוחסו לו העבירות של נשיאת נשק ושל גרימת חבלה חמורה באמצעות ירי – אשר המבקש הואשם בהן. בנוסף, העריך שירות המבחן את רמת הסיכון הנשקפת מנאשם 3 כבינונית, שעה שרמת הסיכון בעניינו של המבקש הִנה, כאמור, גבוהה.

11.אשר על כל האמור לעיל, הבקשה לעיון חוזר נדחית.

המזכירות תמציא עותקים מההחלטה לפרקליטות ולב"כ המבקש, עו"ד הלוי.

ניתנה היום, ט' אב תשע"ג, 16 יולי 2013, בהיעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: