מדינת ישראל נ' חודוס(עציר)

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, תקיפת שוטר בשעת מילוי תפקידו, התנגדות למעצר, ובריחה ממשמורת חוקית.

ב"כ המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה, עם זאת לטעמו קיים ספק של ממש שניתן ליחס למשיב אחריות לשבירת ידו של השוטר, נוכח העובדה כי מדברי השוטר עולה כי נפל ונפצע בידו, בין היתר גם עקב דחיפות של שני מעורבים אחרים, חבריו של המשיב אשר נכחו במקום.

ב"כ המשיב טוען כי כל הולדתו של הארוע מיותר, הינו בעובדה כי המשיב "נלחץ" הפעיל שיקול דעת לא נכון, ונהג כפי שנהג. המדובר בהפעלת שיקול דעת מוטעה ולא בכוונה לתקוף שוטרים או לגרום להם נזק כלשהו.

עוד הפנה ב"כ המשיב לסתירות שלטעמו קיימות בין העדויות של שני המתנדבים אשר דו"חות הפעולה שלהם מצויים בתיק החקירה ואשר עליהם מבוסס כתב האישום.

לאחר שעיינתי בתיק החקירה, לרבות בהודעות המתנדבים ובחקירתו של המשיב תחת אזהרה, באתי כלל מסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

כתב האישום נסמך על דו"חות פעולה של שני מתנדבי משטרה המפרטים כל אחד מנקודת מבטו הוא את הארוע נשוא כתב האישום ואת התנהגותו של המשיב. העובדה כי לכאורה אין מדובר בדו"חות זהים האחד לרעהו, אין בה כדי לפגוע בשאלת קיומן של ראיות לכאורה, יש לזכור כי מבחן הראיות לכאורה אינו בוחן אם בשלב זה, על-פי חומר הראיות, מתעורר ספק סביר באשמת הנאשם אלא האם קיים סיכוי סביר כי עיבודן של הראיות הגולמיות במהלך המשפט יוביל לראיות רגילות המבססות אשמת הנאשם.

הטענה כי קיימים הבדלים בגרסאות השוטרים בנוגע לארוע האלים ולחלקו של המשיב דינה להתברר במהלך המשפט, ואין היא שוללת מהראיות הקיימות את אופיין הלכאורי.

גם הטענה בדבר אחריותו של המשיב או אי אחריותו לשבירת ידו של השוטר. מן הדין כי תתברר במהלך הדיון בתיק העיקרי.

על פניו ומדו"חות השוטרים המצויים בפני, למשיב היה חלק ממשי בגרימת החבלה לשוטר המתנדב. משקבעתי קיומן של ראיות לכאורה מתבקשת אני לבחון שאלת קיומה של עילת מעצר.

ב"כ המשיב טען כי לא קיימות עילות מעצר, לטעמו.

בכל הכבוד הראוי איננו יכולה לקבל טענה זו של ב"כ המשיב. כשלעצמי, סבורה אני כי פגיעה בשוטר הינה פגיעה בנציג החוק המשרת את הקהילה כולה ומהווה פגיעה בכלי ההגנה של החברה שומרת החוק וככזו, מגלמת סיכון לבטחונו של כלל הציבור.

הפגיעה בשוטר היא פגיעה לא רק באדם כפרט אלא פגיעה במנגנון אכיפת החוק ואלימות כלפי שוטרים מקימה חזקת מסוכנות.

עוד אצין כי השימוש באלימות אינו זר למשיב אשר לחובתו עבר פלילי בעבירות אלימות עוד מתקופת היותו נער ואף נדון למאסר למשך 6 חודשים שרוצה בעבודות שירות בגין תקיפה הגורמת חבלה של ממש.

זאת ועוד, לטעמי קמה גם עילה של חשש להמלטות מהדין נוכח העובדה כי המשיב עשה ככל שביכולתו על מנת לברוח מהשוטרים ואף הצליח בכך בסופו של דבר.

גם אם אקבל את הסברי ב"כ המשיב כי החשוד נלחץ מתפיסתו בגין נהיגה ללא רשיון, אין בכך להצדיק את תגובתו האלימה ובוודאי שאין בכך להצדיק את בריחתו מהשוטרים תוך גרימת חבלה לשוטר שניסה לעצור אותו.

העובדה כי בסופו של יום נתפס בביתו, אינה מאיינת מלכתחילה את כוונתו להמלט מהשוטרים כשהוא נכון לעשות כל דבר, לרבות להשתמש באלימות על מנת להמלט.

המלטותו ממגע עם שוטרים מטילה ספק של ממש בשאלה אם ניתן לתת בו אמון שימלא אחר הוראות גורמי אכיפת החוק.

ב"כ המשיב טען לקיומה של אפליה שכן שני חבריו של המשיב שנכחו איתו במקום האירוע ואף להם היה חלק באירוע כעולה מדו"חות הפעולה, שוחררו בתנאים במשטרה.