מדינת ישראל נ' חודדה

פסק דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר לאחר תיקונו מייחס לו עבירה של זיוף לפי סעיף 418 רישא לחוק העונשין.

כעולה מעובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 6.3.09, בשעת לילה מאוחרת, החזיק הנאשם ברשותו תעודת זהות מזויפת, אשר זויפה על ידו באופן שלצד תמונתו הופיע שם שונה משמו ומספר תעודת זהות שונה ממספר תעודת הזהות שלו.

טרם הרשעתו נשלח הנאשם לשירות המבחן על מנת שיתקבל תסקיר בעניינו, בו יתייחס שירות המבחן אף לשאלת הרשעתו בדין.

התסקיר שהוגש לבית המשפט סוקר את תולדות חייו של הנאשם וכפי שעולה ממנו, הנאשם בן 21 וחצי שנים, רווק, אשר סיים 12 שנות לימוד ושירות צבאי מלא ומאז שחרורו שומר על יציבות תעסוקתית.

עוד עולה מהתסקיר, כי הנאשם לוקח אחריות על ביצוע העבירה בתיק דנן, חש חרטה בגין התנהגותו וכן חש בושה ואשמה.

שירות המבחן התרשם, כי הנאשם משתדל לקיים אורח חיים תקין ונורמטיבי, אולם מתקשה להחזיק בו לאורך זמן והמליץ להעמידו במבחן תקופה של 18 חודשים ולהטיל עליו ענישה גמולית חינוכית, בדמות של"צ.

בשתי השורות האחרונות של התסקיר מצוין: "נוסיף כי אנו ממליצים ... שלא להרשיעו בדין לאור התרשמותנו כי הערכתו העצמית... עלולה להיפגע ולהחריף את מצוקתו הרגשית".

במסגרת הטיעונים לעונש ציין התובע, כי אין לנאשם עבר פלילי, הפנה לתסקיר והמלצתו, אולם ביקש להרשיע את הנאשם, שכן לטענתו לא מתקיימים במקרה דנן התנאים לפיהם ניתן להימנע מהרשעה.

ב"כ הנאשם טען מנגד, כי מדובר בבחור צעיר שעשה שטות, חי במשפחה נורמטיבית ומנהל אורח חיים נורמטיבי וזה בדיוק המקרה שבנסיבותיו יש להימנע מהרשעה על מנת שלא לחסום את הדרך בפני המשיב בעתיד.

ההלכה הנוהגת לעניין הימנעות מהרשעה נקבעה בפסק דין רומנו (ר"ע 432/85) ומאוחר יותר בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל פ"ד נב (3) 337.

על פי הלכת כתב, הכלל הוא כי משנמצא נאשם אשם יש להרשיעו בדין והימנעות מהרשעה הינה חריג לכלל וראוי לנקוט בה אך במקרים יוצאים דופן שבהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה.

עוד נקבע בהלכת כתב, כי הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטברות שני גורמים, הראשון, הוא כי ההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם והשני הוא, כי סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה אחרים.

במקרה שבפנינו אמנם מדובר בבחור צעיר, נעדר עבר פלילי, אולם איני יכולה לקבל טענת ב"כ הנאשם כי לא ניתנה לנאשם הזדמנות בעבר. כפי שעולה מהתסקיר, אין זה המפגש הראשון של הנאשם עם בית המשפט ובעבר אף היה לו קשר עם שירות המבחן.

איני מתעלמת מהאמור בתסקיר בנוגע להשפעת ההרשעה על הנאשם, אולם יחד עם זאת, על מי שמבצע עבירה פלילית לקחת בחשבון את הפגיעה הטבועה בעצם קיומו של ההליך הפלילי.

במקרה שבפנינו, לא הונחה בפני תשתית לקבוע כי הרשעה תגרום לנאשם נזק אשר אינו עומד ביחס סביר לחומרת העבירה.

אשר על כן, הריני מרשיעה את הנאשם בעבירה של זיוף, לפי סעיף 418 רישא לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

באשר לעונשים שיש להטיל על הנאשם בגין ביצוע העבירה הנדונה, רואה לאמץ המלצת שירות המבחן וגוזרת על הנאשם העונשין כדלקמן:

-צו מבחן לתקופה של 18 חודשים מהיום.

-צו של"צ בהיקף של 180 שעות, על פי התכנית שגובשה עבורו על ידי שירות המבחן.