מדינת ישראל נ' חואלד מוחאדין

החלטה

הנאשם הגיש בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהיעדר התייצבות ביום 6.12.09.

לאחר שעיינתי בבקשה ושקלתי את נימוקיה, מסקנתי היא כי דינה להידחות.

הנאשם התייצב לישיבת ההקראה בתיק זה ביום 12.5.09 כפר באשמה וטען כי למיטב ידיעתו לרכב היה רשיון תקף במועד בו נהג בו. התיק נקבע לשמיעת ראיות ליום 6.12.09, מועד אליו לא התייצב הנאשם, לפיכך הורשע בהיעדר התייצבות.

הנאשם מבקש יומו בבית המשפט בטענה הכי שכח את הדיון "בתום לב". שכחה של דיון שנקבע לשמיעת ראיות, אינה אלא זלזול בהליכי בית המשפט, ומקל וחומר שיש לראות בהתנהגותו של הנאשם כזלזול בהליך מקום שבקשתו לביטול לא באה אלא בחלוף למעלה משבעה חודשים מיום הדיון אליו לא התייצב, דיון שנקבע בנוכחותו.

יתרה מכך, על פי אישור המסירה בתיק, גזר הדין נמסר לידי הנאשם כבר ביום 10.12.09, ואין בפיו כל הסבר מדוע מוגשת הבקשה רק כעת, מקום שהדין מחייב הגשת בקשה לביטול פסק דין בתוך 30 יום מיום מסירת ההודעה על פסק הדין.

מעבר לכל האמור לעיל, הנאשם למעשה מודה בעבירה, אלא שהוא טוען כי לא ידע שלגבי הרכב נמסרה הודעת איסור שימוש.

ההלכה היא כי אין צורך בידיעה של הנהג, ומדובר בעבירה מסוג אחריות קפידה. הנאשם, כמו כל נהג, חייב היה לעיין במסמכי הרכב בטרם החל בנהיגה, ואם לא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו.

אף טענה כי יש להקל בעונשו של הנאשם אין לקבל. העונש שנגזר על הנאשם הינו העונש המינימלי שנקבע בחוק לעבירה מעין זו, פסילת רשיון לתקופה של שלושה חודשים, וזאת על אף שכפר באשמה כפירה סתמית ודומה כי היה אף מקום להחמיר עימו.

אשר על כן, מכל הנימוקים שלעיל גם יחד, נדחית הבקשה.

הנאשם ידאג להפקדת רשיונו במזכירות באופן מיידי, לחישוב הפסילה שהוטלה עליו.

ניתנה היום, ז' אב תש"ע, 18 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: