מדינת ישראל נ' חדר ואח'

גזר דין (בעניינו של נאשם 1 בלבד)

כנטען בכתב האישום אשר בעובדותיו הודה הנאשם במסגרתו של הסדר טיעון, ביום 22.4.13, סמוך לשעה 16:30, נכנס כוח מג"ב לכפר עיסוויה .

בעת כניסתו, יידו אנשים ששהו במקום (להלן:"מתפרעים") אבנים, סלעים ובקבוקי זכוכית לעבר הכוח, וכן ירו זיקוקים וגלגלו לעבר הכוח צמיגים (להלן:"ההתפרעות").

סמוך לשעה 17:00, יידה נאשם 1 אבנים לעבר הכוח. השוטרים אלכסנדר סלומיאנסקי ואדיר עזוז (להלן: "אלכס" ו"אדיר") החלו להתקדם בריצה אל עבר מיידי האבנים, ולאחר מרדף קצר, נתפס נאשם 1 ונעצר.

במהלך ההתפרעות, נפצעו השוטרים שהוזכרו לעיל מאבנים, סלעים ובקבוקים שהושלכו לעברם.

לשוטר אלכס נגרמה המטומה בכף ידו הימנית, לשוטר אור עובד נגרמה המטומה מעל גבתו הימנית, השוטר אדיר חזוט ששהה במקום נחבל בירכו קרסולו ובפלג גופו העליון, השוטר אילן בן זאב סבל מהמטומה בכתפו הימנית ואילו השוטר איתי שרצקי נחבל בכתפו הימנית.

בשל כל אלו, מואשמים הנאשמים בעבירות של ניסיון לתקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות על פי סעיפים 274(1), (2) ו-(3) יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן:"החוק").

המאשימה טענה כי מדובר בתופעה חמורה, תדירה וחוזרת המתרחשת פעמים רבות בתחומי העיר ירושלים. שמירה על הסדר הציבורי בכלל, ובבירתה של מדינת ישראל בפרט, הוא ערך חשוב מוגן ואף מתבקש, ועל כן יש להלום עבירות בתחום זה במתחם ענישה הולם ומרתיע.

נוסף על כך, הפגיעות שנפגעו השוטרים, על אף שלא נגרמו מהנאשם עצמו, אלא מחביריו המתפרעים,, יש בהם כדי להוסיף נופך של חומרה לתיאור המפורט בכתב האישום.

בשל כל אלו, סבורה המאשימה כי המתחם הראוי עבור כל "חבילת" העבירות הינו 4-8 חודשי מאסר בפועל, ואילו העונש המתאים בשל גילו של הנאשם, עברו הנקי ונטול ההרשעות הרשעתו, צריך שיעמוד על חלקו התחתון של המתחם.

מאידך, סבור ב"כ הנאשם כי השתתפותו של הנאשם בהתקהלות הינה פסיבית ולא מתוכננת מראש. מדובר במעידה חד פעמית, ועל כן יש להקל בעונשו של הנאשם ולהעמידו על ימי מעצרו בלבד.

ראשית, עתר בא כוח הנאשם לכך שהנאשם לא יורשע בדינו, בשל הפגיעה העלולה להגרם לו בשל כך ולאור העובדה כי מתעתד לעסוק בספרות, עניין המצריך תעודת יושר .

לעניין העונש, ככל שהנאשם יורשע, לטעמו, יש להסתפק בימי מעצרו (35 ימי מעצר) ואין להוסיף על כך עונש נוסף.

עוד ציין הסניגור המלומד, כי מוסכם על צדדים שלא אבניו של הנאשם פגעו בשוטרים, אלא אבנים שיידו מתפרעים אחרים ששהו במקום.

כל צד ומתחמו שלו, כל צד והפסיקה המתאימה שהציג בפניי.

תסקיר שרות המבחן מלמדנו כי הנאשם התקשה לקבל על עצמו אחריות לביצועה של העבירה בה הודה, וכי לדעתו מדובר בטעות בזיהוי ובמעצר שווא.

דיון והכרעה

תמים דעים אני עם גישתו של ב"כ המאשימה לפיה התפרעות בכלל, והתפרעות בירושלים הבירה בפרט, היא עבירה נפוצה שיש למנוע את התרחשותה ככל שניתן.

הערך המוגן הוא ברור ומובהק. במקום ציבורי לא תהא התפרעות ולא תותר כל פגיעה בשוטרי ישראל המהווים את זרועה הארוכה של המדינה, ומייצגים אותה במקומות בהם הם מוצבים.

נסיבות ביצוע העבירות בה נטל הנאשם חלק, אף הן מחמירות. הנאשם יידה אבנים שפגיעתן רעה, ופוטנציאל הסיכון מהם רב עד מאד, כפי שפורט לעיל.