מדינת ישראל נ' חדנדוה(עציר)

החלטה

1.לפניי ערר על החלטות בית משפט השלום בראשל"צ, במ"ת 26828-07-10: מיום 22.7.10: (כב' השופטת מ. עמית-אניסמן) (להלן: "ההחלטה הראשונה"); מיום 10.8.10: (כב' השופטת ה. סילש) (להלן: "ההחלטה השנייה") ומיום 19.8.10: (כב' השופט א. יקואל) (להלן: "ההחלטה השלישית"), בגדרם שוחרר המשיב בתנאים, כדלקמן:

א.ערבון במזומן בסך 10,000 ₪.

ב.שתי ערבויות צד ג' בסך 15,000 ₪ כל אחת שתיחתמנה ע"י אזרחים ישראליים.

ג.התחייבות עצמית בסך 15,000 ₪.

2.כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, התפרצות לרכב וגניבתו, החזקת מכשירי פריצה וחבלה במזיד ברכב.

3.בבית משפט קמא לא הייתה מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, והמחלוקת התמקדה בשאלה האם יש מקום להורות על שחרורו של המשיב בתנאים.

בית משפט קמא, בהחלטתו הראשונה, קבע כי אין ספק כי עפ"י פסיקה של בית המשפט העליון, עבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל, מקימה עילת מעצר של חשש להימלטות מהדין. אמנם בנסיבות העניין מיוחסות למשיב עבירות נלוות, אך ספק אם עבירת הרכוש מקימה עילת מסוכנות.

אשר לעילה של החשש להימלטות מהדין, לקח בית משפט קמא בחשבון את גילו הצעיר של המשיב ועברו הנקי, ובחן את השאלה האם ניתן להבטיח באופן סביר את התייצבותו לדיונים משפטיים באמצעים חמורים פחות מהמעצר.

בסופו של דבר, החליט בית משפט קמא, לאחר עיון בפסיקת בית המשפט העליון, להורות על שחרורו של המשיב. באותו שלב העמיד את הערבון במזומן ע"ס של 10,000 ₪.

4.המשיב לא הצליח לגייס את הערבויות, ובתזכורת ערבויות שהתקיימה ביום 25.7.10, אישר בית משפט קמא את ערבותה של גב' אזגילה עליה, בכפוף לכך שתעמוד בנוהלי המזכירות.

5.בתאריך 27.7.10 התייצבו שתי ערבות נוספות, גב' קרעאן רימה וגב' גליוואת אבתיסאם, לאחר שבית המשפט שמע את הערבות, קבע תזכורת ערבויות נוספת תוך מתן אפשרות להציג תלושי שכר של הערבות או מכתב מעסיק.

6.בתאריך 10.8.10 אישר בית משפט קמא את ערבותה של הגב' אזגילה עליה, והקטין את סכום הערבון במזומן לסך של 10,000 ₪, בקובעו כי עושה כן "לאחר שיקול דעת, ובהתחשב בחלוף הזמן".

7.בתאריך 19.8.10 אושרה ערבותה של גב' גליוואת אבתיסאם.

8.בערר המונח בפניי עותרת ב"כ העוררת לבטל את החלטתו של בית משפט קמא, ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים הפליליים, בהדגישה כי בענייננו חברו שתי עילות מעצר: האחת, עילת המסוכנות הנלמדת מאופי העבירות ומכך שהמשיב פעל בצוותא חדא עם אחרים וכן החשש של הימלטות מאימת הדין.

לחלופין, עתרה העוררת להגדיל את סכום הערבון במזומן ולבטל את החלטת בית משפט קמא בדבר זהותן של הערבות, אשר אינן עומדות בנוהלי המזכירות, וקיים חשש כי לא יעלה בידן להבטיח התייצבותו של העורר לדיונים, כאשר מדובר במי שנאשם בעבירות חמורות, אשר צפוי לענישה ממשית אם יורשע בדין.

9.לאחר ששקלתי את כל השיקולים, החלטתי לקבל את הערר באופן חלקי, במובן זה שלסכום הערבון במזומן יתווסף סך של 5,000 ₪ והוא יעמוד על סך של 15,000 ₪. יתר התנאים שנקבעו ע"י בית משפט קמא יעמדו בעינן.

אשר לעילות המעצר, לא ניתן לומר כי אין צדק בדברי ב"כ העוררת בדבר קיומה של עילת מסוכנות, בהתחשב בנסיבות שפורטו, אם כי עוצמת העילה אינה גבוהה, והעיקר הוא להבטיח את התייצבותו של העורר לדיונים המשפטיים.

בית משפט קמא הקפיד על קיומן של תזכורות ערבויות רבות, במהלך כחודש ימים, ועד השלב האחרון, שבו אמור היה השחרור להתממש, המדינה לא הגישה ערר, ובנקודה זו אני מקבלת את טענת ב"כ המשיב, כי במהלך אותו חודש נערך לעמוד בתנאים שנקבעו בהחלטה הראשונה.

בנוסף, בדק בית משפט קמא בקפידה את הערבות המוצעות. גם בנקודה זו לא אוכל לומר כי אין כלל צדק בדברי ב"כ העוררת בדבר קושי מסוים בקבלת הערבויות, יחד עם זאת, נעשו מאמצים רבים לגייס ערבים הולמים, ובסופו של דבר בית משפט קמא הפעיל שיקול דעת, ואינני סבורה שיש להתערב בו במסגרת הערר.