מדינת ישראל נ' חדיף(עציר) ואח'

החלטה למשיבים 2, 3, ו-4

בקשה למעצר עד תום ההליכים.

נגד המשיבים, ביחד עם האחרים, הוגש כתב אישום בגין עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סחיטה באיומים ובכח והדחה בחקירה.

האישום הראשון מייחס למשיבים עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע- עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"); למשיבים 1,2,3 ו-5 עבירות של סחיטה באיומים שהביאה לידי מעשה, עבירה לפי סעיף 428 סיפא לחוק ועבירה של סחיטה בכח שהביאה לידי מעשה, עבירה לפי סעיף 427 סיפא לחוק, ולמשיב 4 עבירה של סחיטה באיומים, עבירה לפי סעיף 428 רישא לחוק ועבירה של סחיטה בכוח, עבירה לפי סעיף 427 רישא לחוק.

האישום השלישי מייחס למשיב 3 עבירה של הדחה בחקירה- עבירה לפי סעיף 245(ב) לחוק.

בד בבד הוגשה בקשה למעצרם עד תום ההליכים.

ב"כ המשיבים טענו באשר למהימנות המתלונן.

בהחלטה מיום 07.03.12 לגבי המתלונן, ציינתי כי יש לבחון דבריו בזהירות רבה, נוכח העובדה כי הוא מעיד על עצמו כי שיקר בחקירה. כן יש לציין שהוא שוחרר זה עתה למעצר בית בגין עבירות מרמה.

דיון

כתב האישום מייחס למשיבים 1-3 קשירת קשר לביצוע פשע לשם סחיטת המתלונן באיומים ובכח ובדרך זו לקבל סכומי כסף.

האישום הראשון מתחלק למספר אירועים.

האירוע הראשון מיום 06.12.11 עת הגיעו משיבים 2 ו-3 לביתו של המתלונן אשר סירב לפתוח להם את הדלת. לאחר מכן התקשר המתלונן למשיב 2 וזה ביקשו להגיע לפגישה תוך שהוא מאיים עליו שאם לא יעשה כן, יגיעו אליו בלילה.

ביום 27.12.11 הגיע המתלונן לפגישה עם משיבים 2, 3. משיב 2 הורה למתלונן להיכנס מאחרי בניין סמוך, ניסה לדחוף את המתלונן וסימן למשיב 3 לאיים על המתלונן. בשלב זה משיב 3 אחז את קסדת אופנועו באופן מאיים משל הוא הולך להכות את המתלונן ושאלו האם בכוונתו להביא את הכסף. המתלונן הציע כי ישלם להם תשלומים חודשיים וההצעה התקבלה על דעתם. לאחר שהמתלונן נסע לביתו הוא נתבקש לשוב למקום. השניים נכנסו לרכבו ללא הסכמתו והמתלונן יצא מהרכב לאחר שדומם את המנוע. משיב 3 ביקש ממנו לשוב לרכב ולנסוע לביתו של משיב 1 המחכה להם. לדבריו של משיב 3, משיב 1 רוצה את הרכב על מנת למוכרו. המתלונן נעל את דלת מוכניתו באמצעות שלט, החל להתרחק מהמקום, אך משיב 3 חסם את דרכו ואמר לו "אם לא תביא את המפתח צריך נס שלא תשוטט (כך במקור) דם היום". "צריך נס שתצא מפה חי". "איזה נס עשית שתצא מפה חי". לאחר שהמתלונן שוחח עם משיב 1, חילופי הדברים אינם צריכים לעניין, פנה משיב 3 למתלונן ואמר לו "יש לך מזל. הלוואי שלא תעמוד בתשלום ואני אטחן אותך".

האירוע השלישי, עניינו מפגש בתחנת דלק ביום 28.12.11, מפגש מתואם, שם שילם המתלונן למשיב 2 סך של 5,000 ₪.

בהמשך, שבו משיבים 2, 3 ופנו למתלונן מעת לעת בדרישה שישלם להם כסף אך המתלונן סירב.

ביום 07.12.11, שלחו המשיבים 2, 3, למתלונן מסרונים ובהם "מה אנחנו אוויר", "שכמה דברים יעופו לאוויר תתחיל להבין".

ביום 08.12.11, נפגשו משיבים 2, 3, 4, הצטיידו באלת בייסבול ונסעו לאתר את המתלונן ברכב מאזדה, על מנת לסחוט מהמתלונן סכומי כסף. השלושה איתרו אותו, החלו לעקוב אחריו, חסמו את נתיב נסיעתו ומשיב 3 יצא מהרכב ונע לעבר המתלונן כשהוא אוחז באלה. המתלונן החל בנסיעה לאחור וניסה לברוח מהם. המשיבים נסעו אחריו. בשלב מסוים הבחין המתלונן בניידת משטרה, עצר בסמוך לה ופנה לעזרת השוטרים אשר עצרו את המשיבים.

האישום השלישי מייחס למשיב 3 עבירה של הדחה בחקירה בכך שהטיח במתלונן, את דבריו לחוקרי המשטרה. המשיב ניסה להניע את המתלונן לחזור בו מהודעתו כאשר איים עליו בביטויים שונים המעידים על אישיותו של המשיב ונכונותו להרחיק לכת.התמליל המלא הובא בפניי. הביטויים המופיעים בכתב האישום קשים, אולם מהתמליל עולה כי המשיב אמר לו "זה לא אני", ביטוי שנשמט מכתב האישום.קרי, הדברים הללו אינם מאפיינים אותו.

כאן המקום לשאול ,מדוע היה על משיב 3 לציין כי הוא לא דוקר אנשים ולא ממתין להם רעול פנים מתחת לבית.האם הדברים שנאמרו בנוכחות שוטר,בתום העימות,היו דרך מתוחכמת להעביר למתלונן מסר מאיים או שמא התבטאות שבתום לב ?.לטובת משיב 3 אניח את האפשרות השניה.

דיון בראיות לגבי האישום הראשון: