מדינת ישראל נ' חדידא(עציר)

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, על רקע כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של חבלה בכוונה מחמירה.

בעובדות כתב האישום מתוארת היכרות מוקדמת בין הנאשם למתלונן. עפ"י עובדות כתב האישום, בתאריך 10/05/13 בשעת צהריים, בילו מר גרבלי, הנאשם וחבריהם בחוף עין בוקק בים המלח. הנאשם ומר גרבלי ישבו ושתו. במהלך השיחה, הנאשם סטר למתלונן על דרך התבדחות. בתגובה מר גרבלי סטר לנאשם בחזרה, גם כן על דרך ההתבדחות. בעקבות האמור, לאחר זמן קצר, לקח הנאשם בקבוק בירה והטיח אותו בחוזקה בפניו של מר גרבלי, מעוצמת המכה הבקבוק נשבר ומר גרבלי חש סחרחורת. מיד לאחר מכן דקר הנאשם את מר גרבלי בבטנו באמצעות הבקבוק השבור. כתוצאה מהדקירה דימם מר גרבלי, ניידת מד"א אשר הוזעקה למקום פגשה בו כשהוא מדמם מבטנו. מיד הוזעק מסוק אשר פינה את המתלונן לבית החולים "סורוקה" בבאר-שבע.

בבית החולים אובחן המתלונן כסובל מפצע דקירה באורך חמישה ס"מ בבטן השמאלית העליונה.

בדיון שהתקיים ביום 20/06/13, טען הסנגור לכרסום בראיות ולעילת מעצר חלשה נוכח הזמן שחלף, שבועיים ימים, ממתן העדות הראשונה ועד למעצרו של המשיב ונוכח מחדלים בחקירה.

ב"כ המבקשת טען כי אכן נמצאו ליקויים בעבודת המשטרה בניהול התיק בעניין מעצרו של המשיב וכי באותה העת עברה תחנת המשטרה שינוי פיקודי בעקבות מקרה אחר (מקרה רצח).

ב"כ המבקשת אישר כי אכן רוב המעורבים שנחקרו לא הזכירו את שם המשיב כמי שהיה מעורב באירוע, אולם שמו עלה בדרכים אחרות.

עוד טען כי קיימות קלטות של שיחות שהוקלטו בין מר גרבלי לבין חוקרים, שבהן מציין מר גרבלי כי המשיב היה זה שתקף אותו.

כמו כן, ציין כי ישנו עדויות של אדם בשם אדם שקד, שמתאר את האירוע כפי שמתאר המתלונן, פרט לעובדה שאינו מכיר שמות המעורבים.

הסנגור מצידו טען כי הארוע הנדון התרחש בתאריך 10/05/13, וקיימת עדות ספונטנית של המתלונן שניתנה בסמוך לארוע, שבה אינו מייחס הפציעה למשיב.

לטענת הסנגור, השוטר חאלד הוזעק למקום וציין שראה את המתלונן מחזיק חולצה על הבטן ועליה דם, המתלונן התקשר ומסר לשוטר שהוא וחבריו הגיעו לחוף, שתו ואז הוא נפל ונפצע משברי זכוכית שעל הרצפה.

לטענת הסנגור, על גרסתו הראשונית של מר גרבלי ניתן ללמוד גם מדו"ח הרופא שקלט את מר גרבלי בבית החולים. מר גרבלי אמר לרופא ש"בהליכה בחוף נפל על זכוכיות".

לטענת הסנגור, גם בעדות במשטרה של מר גרבלי טען מר גרבלי שלא הייתה אלימות ונפצע כתוצאה מנפילה.

לדברי הסנגור, המדינה גבתה עדות עצמית משני אנשים: אדם שקד ואושרת סול, ובנסיבות העניין אין לתת משקל כלשהו לעדויות הללו, מאחר ואותם אנשים לא נחקרו במשטרה וכי מבחינה ראייתית משקל העדויות שווה אפס.

דיון והכרעה-

בחומר החקירה מצויה עדותו של מר דוד גרבלי מיום 11.5.13 בה מציין מר גרבלי כי יום לפני מתן העדות הגיע לחוף עין בוקק בים המלח עם שני חבריו ובהיותו במקום נפל על הבטן ונפגע משבר זכוכית.

כן מצויה עדותם של מר תומר לחמי ומר שניר כהן, חבריו של מר גרבלי שטענו שלא ראו כיצד נפגע מר גרבלי ואולם מר לחמי מציין כי מר גרבלי אמר לו מיד לאחר הארוע כי נפל על בקבוק זכוכית ואז נפגע ודברים דומים אמר גם לשוטר שהגיע למקום, ומר כהן ציין כי שמע את מר גרבלי אומר לשוטרים שנפל על בקבוק זכוכית.

יצוין כי בתיק החקירה מצוי דוח פעולה של השוטר אבו עצא חאלד שציין שבמהלך משמרת הגיע לחוף בים המלח, הבחין בבחור המחזיק חולצה על הבטן ועליה דם, ואותו בחור מסר לו שנפל ונפצע משברי זכוכית. כן ציין אותו שוטר כי ביצע סריקה בחוף ולא אותרה "זירה".

יצוין, כי מעבר לראיות שצויינו לעיל, מצויות בתיק שתי הקלטות, שהן, לכאורה, הקלטות של שיחות בין חוקרי המשטרה דודו לוגסי ומורן, לבין מר גרבלי, ובשיחות מוקלטות אלו, שנערכו בלא ידיעת מר גרבלי, ותמליליהן מצויים בתיק החקירה, מוקלט מר גרבלי כאומר לשוטרים באופן מפורש כי בעת שהיה בחוף הים בים המלח, הוא ישב ושוחח עם שמעון חדידא (פרוט' שיחה עם השוטר לוגסי עמ' 10) שנתן לו סטירה בצחוק. לדבריו הוא החזיר בצחוק סטירה לאותו שמעון ולאחר מכן היכה אותו שמעון בבקבוק זכוכית בראשו ובהמשך דקר אותו בבטנו בשבר זכוכית. (שיחה עם מורן מיום 7.6.13 עמ' 2-3)

באותן שיחות הודיע מר גרבלי לחוקרים כי לא יתן עדות כנגד המשיב, הואיל ויש לו מה להפסיד, יש לו ילד קטן והורים שלא צריכים לעבור את הדברים האלה. (שיחה עם מורן עמ' 12 שיחה עם השוטר לוגסי מיום 7.6.13 עמ' 2).