מדינת ישראל נ' חדיגה ואח'

החלטה

1.כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירות של התפרצות למקום מגורים לבצע עבירה לפי סעיפים 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") + 29(א) לחוק העונשין וכן גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין – הכל יחד עם בקשה לשחררם בתנאים מגבילים.

2.כעולה מכתב האישום, ביום 3.5.13 בין השעות 17:00-19:00 התפרצו המשיבים יחד עם פאדי חדיגה (להלן: "פאדי"), לביתו של מר עלי נאטור (להלן: "המתלונן") בקלנסווה, באופן שפאדי פתח את חלון הממ"ד והמשיבים נכנסו לבית. בנסיבות המתוארות, גנבו המשיבים ופאדי כסף בסך של 15,000 ₪ ותכשיטים המוערכים בשווי של כ- 50,000 ₪ אשר שייכים למתלונן.

3.ביום 9.6.13 שוחררו המשיבים, בהסכמה, בתנאי "מעצר בית מלא" בבתי ההורים ובפיקוחם, לצד חתימה על ערבויות וללא ערובה במזומן.

4.לטענת המדינה, במרכז הראיות לכאורה עדותו של השותף לעבירה, אשר מתאר את האירוע נשוא האישום לרבות המעורבות של המשיבים. עדות השותף מחוזקת על-ידי תלונת המתלונן אשר תיאר את אופן התפרצות הדירה, ובתרגיל חקירה שנערך עימו אף מאשר כי המשיבים החזירו לרשותו חלק מהכסף ותכשיטים במסגרת "סולחה". חיזוק נוסף עולה מעדותו של אחיו של פאדי, אחמד חדיג'ה (להלן: האח אחמד או ע.ת.11), אשר מסר כי המשיבים הביאו לידיו חלק מהתכשיטים שנגנבו באירוע נשוא כתב האישום על-מנת להחזירם למתלונן. עוד היפנה ב"כ המדינה לגירסאות המשיבים אשר אינם מתיישבים עם ההגיון.

לעניין קיומה של עילת מעצר כשעסקינן בהתפרצות יחידה, , היפנה לאמור בבש"פ 45/10 כשהוסיף כי לאור גילם של המשיבים והעדר עבר פלילי, הסכימה המדינה לשחרורם בתנאים, אך אין מקום להקל מעבר לכך.

5.ב"כ המשיבים טענו כי עדותו של השותף, הידוע כפורץ סדרתי לדירות ומשתמש בסמים, מחייבת חיזוק מוגבר אשר אינה נמצאת בחומר החקירה. הודגש, כי למרות שאותו שותף קשר את המשיבים למספר התפרצויות, בחרה המאשימה להגיש כתב-אישום נגדם בגין אירוע אחד בלבד. ב"כ המשיב 2 היפנה לעדות המתלונן, ממנה עולה כי בהתפרצות היו מעורבים משפחת חדיג'ה בלבד, והוא אינו קשור את מרשו. עוד טען, כי האח אחמד כלל אינו עד תביעה (מה שבמהלך הדיון הוברר מיידית כטענה לא נכונה). ב"כ המשיב 2 פירט עוד, כי חומר החקירה מעלה חדשות לסחיטה באיומים מצד משפחת תכרורי כלפי אביו של המשיב 2, אשר תחת לחץ ואיומים שילם סך של 8500 ₪ למתלונן, על אף שבנו אינו מעורב בהתפרצות. הסנגור ביקש להתחשב בעדותו של אבי המשיב 2 כעדות העומדת לזכותו וכראיית הגנה שבית-המשפט חייב לשקול אותה.

הסנגור הוסיף כי מרשו ללא עבר פלילי, ומשלא מדובר בהתפרצות מתוחכמת אין עילת מעצד עד תום הליכים ולכן יש לבטל את התנאים בהם שוחרר למעצר בית והערבויות ששולמו.

ב"כ המשיב 1 הצטרף לטענות אלו, לרבות הטענה כי משפחתו שילמה סכום זהה למתלונן תחת איומים ולחץ. הסנגור ביקש לבטל את כל תנאי השחרור שהוטלו על מרשו הואיל ומדובר במפרנס יחיד למשפחתו.

6.אומר כבר, כי עיינתי בכל חומר החקירה, ונחה דעתי כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית כנגד המשיבים, המקימה סיכוי סביר להרשעה. חלק מטענותיו של עו"ד אבנון הינן כבדות משקל, אך דינן להיבחן במסגרת ההליך העיקרי. כאמור, במרכז התשתית הראייתית עומדת עדות השותף פאדי (ע.ת.3), המחוזקת בכמה נדבכים: עדותו של האח אחמד, ע.ת. 11; גירסאות המשיבים עצמם; תלונת המתלונן (ע.ת.2) ומידע העולה מתרגיל חקירה שנערך עימו.

7.בחקירתו הראשונה של פאדי מיום 26.5.13 שעה 11:10 (בעמ' 3 שורות 7 ועד הסוף, עמ' 7 שורה 18), קשר את המשיבים להתפרצות לבית המתלונן, ותיאר את חלקו של כל אחד באירוע. פאדי תיאר, כי המשיבים אספו אותו ברכבו של המשיב 1 (מיצובישי סופר-לנסר כסופה), והציעו לו לפרוץ יחד עימם לביתו של המתלונן. לגירסתו, הוא אשר פתח את החלון של חדר המקלט, השלושה נכנסו פנימה, הפכו את חדר השינה, גנבו כסף מזומן ותכשיטי זהב של אשת המתלונן (תוך פירוט של מספר השרשראות והטבעות). לגירסת פאדי, המשיבים סיפרו למתלונן כי הוא היחיד שפרץ, אך בסופו של יום אחיו אחמד החזיר למתלונן 11000 ₪ בשם פאדי, וכל אחד מהמשיבים שילם סך של 8000 ₪.

בהמשך, ביצע הובלה יחד עם החוקר רונן כץ (ע.ת.4), וכפי שעולה ממזכר מיום 26.5.13 (סומן לח'), הצביע על ביתו של המתלונן, חזר על אופן ההתפרצות לבית, אליו נכנס יחד עם האחרים. בחקירה לאחר מכן, שהתבצעה לאחר ההובלה הזכיר, כי המשיב 2 הינו חברו והמשיב 1 הוא חבר של משיב 2, שהיה בעל אוטו ולקח אותו (חקירה משעה 22:45, שורות 14 – 20).

בעימות שנערך ביום 29.5.13 בין פאדי לבין המשיבים, חזר ועמד הוא על גירסתו למרות הכחשתם.

8.עו"ד אבנון צדק בטענותיו, כי מבין חומר החקירה ניתן ללמוד על דמותו הבעייתית של השותף פאדי, אשר מעיד על עצמו כי הינו משתמש ומכור לסמים וחשף אירועים רבים בהם היה מעורב לבד וביחד עם אחרים. עם זאת, ידוע הוא כי בשלב זה בית-המשפט לא יידרש לשאלת מהימנותו של השותף, והדברים בוודאי יעלו במלוא עוזם בשלב הראוי להם – במסגרת התיק העיקרי.

כך הם גם פני הדברים באשר לטענה, כי פאדי הפליל את המשיבים באירועים נוספים, ולמרות זאת הוגש נגדם כתב-אישום בגין האירוע נשוא החלטה זו בלבד. הדברים נכונים בחלקם, אך בכל מקרה שוכנעתי כי בשלב זה אין בכך כדי להשפיע על עוצמת התשתית הראייתית נשוא האישום בו עסקינן, המבוסס על מארג ראיות לכאורי כנדרש. כאמור, ראוי שהדברים ייבחנו אף הם במסגרת שאלת מהימנותו של פאדי השותף.

9.באשר לבחינתה של תוספת ראייתית הנדרשת לעדותו של שותף בשלב המעצר עד לתום ההליכים, ראוי להזכיר כי:

"...השאלה האם נדרשות תוספות ראייתיות בשלב הליכי המעצר עד תום ההליכים, היא שאלה בעלת פנים לכאן ולכאן, אשר טרם הוכרעה בבית משפט זה. גם בהנחה שתוספת אכן נדרשת, הרי שהגישה המקובלת היא כי תהיה זו תוספת "לכאורה", אשר עצמתה יכולה להיות פחותה מזו הנדרשת להרשעה..." (ראו: בש"פ 8233/06 דוד צ'פאנה נ' מדינת ישראל, (מיום 12.11.03), תוך הפניה ל בש"פ 2975/06 אבו מדיעם נ' מדינת ישראל, (מיום 7.5.06, פיסקה 12).

10.נחה דעתי, כי תוספת כאמור מצויה בחומר החקירה, ובנויה מכמה נדבכים – והכל מבלי להתעלם מהבעייתיות שבעדותו של השותף.