מדינת ישראל נ' חדד

החלטה

הדוח התקבל וסומן ת/1, יש לסרוק לתיק.

ניתנה והודעה היום ג' אדר ב תשע"א, 09/03/2011 במעמד הנוכחים.

דליה קליימן, שופטת בכירה

הכרעת דין

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום לפיו בתאריך 31.8.10 בשעה 11.37 בצומת מתחם סילבר באשקלון נהגה ברכב תוך כדי שימוש בפלאפון וזאת בניגוד לתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה.

משכפרה הנאשמת באשמה נקבע התיק להוכחות.

להוכחת הנטען בכתב האישום העידה התביעה את השוטר אוחנה אורן אשר ערך את הדו"ח (ת/1) ובו פירט את נסיבות המקרה.

השוטר תאר את האופן בו שוחחה הנאשמת בפלאפון אותו החזיקה ביד ימין מורמת כלפי פיה, פומית הפלאפון פתוחה – השוטר עצר את הרכב בסמוך למקום ביצוע העבירה ורשם את הדוח.

תגובתה הראשונית של הנאשמת נרשמה על ידי השוטר על גבי הדוח וזו היתה תגובתה: "בבקשה תוותר לי גם ככה קשה לי דיברתי בדיבורית בטלפון".

התרשמתי מכנות דברי השוטר ומאופן שיחו בפני כי תאר נאמנה את ההתרחשות ונותנת אני אמון בדבריו, השוטר תאר את האופן בו שוחחה הנאשמת כאשר הפלאפון מול פניה, תאור הטלפון עם הפומית תואם את הפלאפון אותו מחזיקה הנאשמת גם על פי דבריה ובכך ניתן לראות חיזוק לראיות התביעה.

הנאשמת לא הכחישה את העובדה כי יש לה פלאפון זהה לפלאפון שתואר ע"י השוטר, וכי כיצד יכול היה לראות השוטר את הפלאפון אשר לדבריה היה מונח לצידה, הנאשמת אישרה בחקירתה הנגדית כי נדרשה לצאת מהרכב וכי מדוע יטפול עליה השוטר אשמת שווא ויסתכן במתן עדות שקר?

התרשמתי מעדותה המגמתית של הנאשמת ומעדיפה אני את עדותו של עד התביעה על פני עדותה, חיזוק לעדות השוטר מצאתי בתאור הפלאפון הזהה לפלאפון שברשות הנאשמת, השוטרת אישרה כי עבודתה כרוכה בשיחות טלפון, ציינה אמנם כי ברכבה מותקנת דיבורית קבועה ברכב אך הוסיפה כי גם הפלאפון הנייד מונח לצידה.

בעד תביעה יחיד עסקינן, מודעת אני לעובדה כי בבואו של ביהמ"ש להכריע הדין על פי עדות יחידה שומא עליו לשקול עדות זו ב"שבע עיניים" הרבה מעבר לזהירות הרגילה לה נדרש ביהמ"ש בדרך כלל ולאחר שעשיתי כן ונוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי אדניה של עדות זו מוצקים דיים להוות בסיס איתן להרשעה. (על הרשעה על פי עדות יחידה ראה ע"פ דב צסיס נ' מ"י לא 3 735).

מן המקובץ לעיל עולה ומשתזר כי התביעה הרימה את נטל הראיה המוטל עליה במשפט פלילי, האשם רובץ לפתחה של הנאשמת ולא נותר לי אלא להרשיעה בעבירה המיוחסת לה בכתב האישום וזאת אני עושה.

ניתנה והודעה היום ג' אדר ב תשע"א, 09/03/2011 במעמד הנוכחים.

דליה קליימן, שופטת בכירה

גזר דין

הנאשמת הורשעה לאחר שמיעת ראיות בעבירה של שימוש בפלאפון במהלך נסיעה, נסיבות המקרה פורטו בחומר הראיות ובהכרעת הדין.

משביקשה הנאשמת להישפט שוב לא עומדת לה הזכות האוטומטית לשלם את ברירת המשפט המגלמת בתוכה הנחה ושמורה לאלה המשלמים את הקנס בטרם יובא תיקם בפני בית המשפט.

זכותה של הנאשמת לבקש להישפט וכך עשתה, משהורשעה לאחר שמיעת ראיות ובבואו של בית המשפט לגזור את דינה על בית המשפט לקחת בחשבון גם את בזבוז הזמן השיפוטי, כמו כן בפני בית המשפט מוצגות גם הרשעות קודמות.

לעניין זה יפים דברי כב' השופטת ברקאי (מחוזי ב"ש) ע"פ 4023/07 בעניין הורוביץ אריה נ' עירית באר – שבע, פסק דין מיום 28.5.07 שם הוטל על המערער בנסיבות דומות כפל קנס ואלה הם דברי כב' השופטת שם: