מדינת ישראל נ' חדד(עציר)

החלטה

בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בת.פ. 45048-05-10 המייחס לו עבירות של התפרצות לבצע גניבה וגניבה בכך שביום 12/1/10 התפרץ לבית משפחתו של המתלוננת בעיר עכו, על ידי שבירת חלון פנימי שמחבר בין הדירה לבין מחסן הצמוד אליה והממוקם על קיר פנימי שבין הסלון לבין המחסן, פתח את החלון ונכנס אל תוך הדירה, משם גנב, מחדר השינה שבקומה השניה, תכשיטי זהב ושני מחשבים ניידים.

המשיב הכחיש בחקירתו במשטרה את המיוחס ובשתי חקירות מאוחרות שמר על זכות השתיקה.

ב"כ המבקשת סומכת את ידיה על חוות דעת מומחה מהיום הקובעת כי טביעת אצבע שנלקחה מהחלון הנ"ל, שכאמור הינו חלון פנימי בתוך מתחם הבית, שייכת למשיב.

לציין כי עובר להגשת חוות הדעת הוגשה חוות דעת ראשונית של מומחה הקובעת כי לפי בדיקה ראשונית של אותה טביעת אצבע, המדובר בטביעה השייכת למשיב. לבקשת המבקשת, נדחה הדיון להיום לאפשר הגשת חוות דעת סופית וזו הוגשה והיא מאשרת את האמור בחוות הדעת הראשונית.

הסניגור תוהה באשר לשיהוי הניכר, בן מספר חודשים, שחלף מאז נלקחו טביעות האצבע מאותו חלון כפי שנטען על ידי המשטרה, ועד לעריכת חוות הדעת הראשונית וכן הסופית מהיום וכן טוען כי המשיב הובא הבוקר לתחנת המשטרה לצורך לקיחת טביעת אצבע, שבסופו של יום לא נלקחה, וטוען כי הדבר מוסיף תמיהה באשר להתנהלות החקירה.

לפי הפסיקה, משאימץ ביהמ"ש את קביעת המומחה באשר לזיקה הישירה שבין טביעת אצבע שנלקחה מהזירה לבין הנאשם, יש בראייה זאת כשלעצמה כדי לאפשר הרשעת הנאשם בביצוע העבירה המיוחסת לו. מדובר בראייה עצמאית בעלת עוצמה מספקת לצורך הרשעה.

המשיב לא סיפק הסבר מניח את הדעת להמצאות אותה טביעת אצבע על חלון פנימי בתוך ביתה של המתלוננת. כאמור, מדובר בחלון שמגשר בין מחסן לבין סלון של דירת המתלוננת. לפי חומר החקירה, אין המדובר בחלון המשקיף לעבר שטח ציבורי, אלא שמפריד בין מבנה מחסן לבין מבנה הדירה הצמודים האחד לשני.

יש להעיר לעניין זה כי בחקירת המשיב נמנעה המשטרה מלהטיח בפניו דבר המצאות טביעת אצבע על אותו חלון, על מנת לקבל גירסה מפורטת לעניין זה, והסתפקה בכך שציינה בפני המשיב כי נמצא ממצא בזירה והאם יש לו הסבר לכך. המשקל שיש לייחס לאופן הטחת החשד כאמור בפני המשיב בשלב החקירה המשטרתית, ייקבע במסגרת בירור על שמה בתיק העיקרי.

סיכומו של דבר, מצאתי בחוות הדעת הנ"ל, לאור מיקום לקיחת טביעת האצבע כאמור, מקימים סיכוי סביר לכך שהמשיב יורשע במיוחס לו בסופו של יום ועל כן קיימות ראיות לכאורה כנדרש.

לא מתקיימת חזקת מסוכנות לנוכח טיב העבירות המיוחסות והנטל להצביע על עילה מוטל על כתפי המבקשת.

לא הונחה בפניי תשתית ראייתית ללמד כי העבירות בוצעו בשותפות עם אחר, או שהיא בוצעה בתחכום, או שעבירה זאת מהווה חוליה אחת בשרשרת של מעשי עבירה שבוצעו באותו מעמד או בסמוך לפני או אחרי מועד ביצועה.

יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם כי לחובת המשיב הרשעות קודמות ובגין חלקן אף נדון למאסרים בפועל. מדובר בעבירות בתחום אלימות, רכוש והפרת הוראה חוקית.

באשר לעבירות בתחום הרכוש, מצאתי כי הרשעתו בתחום זה היתה ביוני 2007 בגין עבירה שבוצעה בשנת 2005.

לא מצאתי כי המשיב צבר לחובתו הרשעות קודמות נוספות בעבירות רכוש. מדובר בהרשעה קודמת יחידה בתחום זה, ואשר כאמור בוצעה לפני כחמש שנים כאשר אין המדובר בעבירה מסוג פשע.

לקחתי בחשבון כי כנגד המשיב מתנהלים מספר תיקים פתוחים בבתי משפט שונים, בעבירות אלימות, רכוש וסמים וחומר הראיות המבסס כתבי אישום הונח בפניי.

לטעמי, ומשטרם ניתנה הכרעת דין בתיקים הפתוחים הנ"ל, אין לייחס להם משקל זהה לזה שיש לייחס לעברו הפלילי, כפי שציינתי, אם כי יש באותם כתבי אישום המתנהלים בבתי המשפט כדי לחזק את מסקנתי בדבר קיומה של עילת מסוכנות לנוכח עברו הפלילי כאמור, אף שיש לומר כי אין המדובר במסוכנות בעוצמה גבוהה מהנימוקים שציינתי.

יש לקחת בחשבון כי לא הונח הסבר סביר לחלוף מספר חודשים מאז לקיחת טביעות האצבע מהזירה ועד להגשת חוות הדעת הראשונית וחוות הדעת הסופית היום. כן לקחתי בחשבון כי המשיב היה משוחרר בפרק זמן זה ולא נטען כי בפרק זמן זה ביצע עבירות נוספות בגינן נחקר או הועמד לדין.

מכל האמור, לא מצאתי כי ניתן לפסול אפשרות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, אשר תאיין את מסוכנותו מחד, ותפחית פגיעה בחירותו, מאידך.