מדינת ישראל נ' חדאד(עציר)

החלטה

לפניי בקשה לעיון חוזר בתנאי שחרורו של המבקש, שנקבעו על ידי בהסכמת הצדדים ביום 20/3/2013, כך שיתאפשר לו לצאת לעבודה בנמל אשדוד.

על פי הנטען בבקשה, יש להיעתר לה בהיעדר "ראיות לכאורה" המצדיקות את התנאים הקיימים.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות על הסף.

בדיון מיום 20/3/2013 הצהיר ב"כ המבקש לפרוטוקול כי הוא מסכים לקיומן של "ראיות לכאורה" ועילת מעצר, בלא שהסכמה זו סויגה בדרך כלשהי.

הפסיקה קבעה לא אחת כי מקום בו ניתנת הסכמה לקיומן של "ראיות לכאורה" בדיון המקורי בבקשת המעצר – לא ניתן לפתוח סוגיה זו מחדש במסגרת בקשה מאוחרת לעיון חוזר. זאת, אף כאשר בין לבין מוחלף הייצוג, ומקל וחומר – כאשר אותו סנגור מייצג בשני ההליכים (ראו למשל ומבלי למצות בש"פ 5214/06 מסארווה נ' מדינת ישראל; בש"פ 7391/01 עלי נ' מדינת ישראל; עמ"ת (מחוזי ת"א) 45283-03-11 בר שירה נ' מדינת ישראל (החלטה מיום 24/8/2011); ב"ש (מחוזי ב"ש) 21454/09 אבו זיאד נ' מדינת ישראל והמקורות המצוינים שם (פורסמו במאגרים המשפטיים)). יפים לעניין זה דבריה של כב' השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 7391/01 הנ"ל:

"אשר לראיות לכאורה: נראית לי טענת באת כוח המדינה לפיה משעה שבעל דין, ובכלל זה נאשם, מסכים בהליך הנוגע לעניינו שלא להעלות סוגיה רלבנטית למחלוקת בין הצדדים, יש לראותו כמנוע מלכפור בהסכמה זו בשלב מאוחר יותר של ההליך אלא אם כן ארעו, בין לבין, נסיבות חדשות המאירות באור אחר את הענין שהיווה נושא להסכמה קודם לכן, או מתקיימת עילה מיוחדת אחרת המצדיקה חזרה מן ההסכמה. הסכמות דיוניות בין בעלי דין במהלך הליך משפטי, ובכלל זה הליך פלילי, קושרות את הצדדים משהן מגדירות את מסגרת הדיון ואת אופי ההכרעה הניתנת בו ועל כן ראוי כי לא תותר, דרך כלל, חזרה מהן. שאם לא כן עלול הדבר לגרור שיבוש מהותי בהליך השיפוטי תוך פגיעה באימון הצדדים והציבור בתקינותו והגינותו של הדיון."

לא מצאתי בבקשה הנוכחית כל "נסיבה חדשה" או "עילה מיוחדת", כדבריה של כב' השופטת פרוקצ'יה שלעיל, המצדיקות חזרה מהסכמתו המקורית של הסנגור (אשר היוותה את הבסיס לשחרור מרשו), או כל עילה אחרת מן העילות המנויות בסעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996. למעשה, נראה כי הדבר היחיד שנשתנה בין הדיון בבקשת המעצר לבין הגשתה של בקשה זו הוא שהסנגור השכיל לעיין בתיק החקירה וללמוד את חומר הראיות, ויש להצטער על כך שלא עשה כן טרם הצהיר בפניי כי הוא מסכים לקיומן של "ראיות לכאורה" (ראו למשל עמ"ת (מחוזי ב"ש) 51624-05-11 עזרן ואח' נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים)).

זאת ועוד, בדיון מיום 20/3/2013 הסנגור ביקש כי עתירת מרשו לצאת לעבודה תיבדק באמצעות תסקיר שירות המבחן, כאשר הדיון בעניין זה קבוע בפניי ליום 21/4/2013, דהיינו בעוד כשבועיים ימים. לא מצאתי בבקשה הנוכחית כל סיבה לסטות ממתווה זה.

על יסוד כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

בהיעדר כל עילה לעיון חוזר, לא מצאתי לקיים דיון בבקשה (לעניין זה ראו בש"פ 3258/96 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים)).

העתק ההחלטה בדחיפות לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ד ניסן תשע"ג, 04 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: