מדינת ישראל נ' חדאד ואח'

החלטה

הנאשמים 1 ו-2 הינם בעליהן של הנאשמות 3 ו-4, שהינן חברות, באמצעותן נוהל מפעל ליצור וציפוי כלי כסף, ומילאו תפקידי ניהול בחברות אלה.

לפי העובדות הנטענות על-ידי המאשימה, עברו הנאשמים עבירות לפי חוק המים ולפי תקנות שהותקנו לפיו, חוק רישוי עסקים ולפי תקנות שהותקנו לפיו, וחוק החומרים המסוכנים:

עיקר המיוחס לנאשמים הינו הזרמת שפכים לא-מטופלים מהמפעל למערכת הביוב העירונית, הפרת תנאים שנקבעו בהיתר הרעלים שהונפק להם, ופעולות העלולות לגרום לזיהום מים.

המעשים והמחדלים המיוחסים לנאשמים בוצעו החל מיום 5.12.02 ועד ליום 17.6.09 .

כתב האישום הוגש תחילה ללא סמכות, ובהסכמת הצדדים הוגש כתב אישום על-ידי הסמכות המתאימה ביום 7.1.10, כשהוסכם על הצדדים שמועד זה ייחשב כיום הגשת כתב האישום [פרוט' 7.1.10, בפני כב' השופט קאפח].

בפי הנאשמים טענות מקדמיות לפי סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי [נ"מ] תשמ"ב-1982 [להלן - החוק] ועתירתם היא להורות על ביטולו של כתב האישום, או חלקים ממנו, כסמכות בית המשפט לפי סעיף 150 בו.

ואלו עיקר טענות הנאשמים מפי ב"כ המלומד:

התיישנות [לפי סעיף 149(8) לחוק] - כיון שהעבירות המיוחסות לנאשמים הינן עבירות מסוג עוון, הרי תקופת התיישנותן הינה חמש שנים מעת ביצוען, לפי סעיף 9(א)(1) לחוק. כתב האישום הוגש כאמור ביום 7.1.10, וכיון שהחקירה הסתיימה ביום 23.9.04, יש להורות על ביטולו של חלק כתב האישום המייחס לנאשמים ביצוען של עבירות קודם ליום 7.1.05;

פגם בכתב האישום [לפי סעיף 149(1) לחוק] - כיון שכתב האישום נוקט לשון מעורפלת שאינה מבחינה באופן מספק בין פעולותיו של כל נאשם, הנאשמים 1 ו-2 וכל חברה מבין הנאשמות 3 ו-4. כך, כתב האישום אינו מגלה עבירה באופן הראוי, נגד כל נאשם כחלקו, אם בכלל;

פגם נוסף שבכתב האישום, לפי הסעיף הנ"ל - כיון שכתב האישום אינו מציין מפורשות את היסוד הנפשי של מחשבה פלילית, שהינו יסוד נדרש בעבירות על חוק המים ותקנותיו ועל חוק רישוי עסקים ותקנותיו. כך, כתב האישום אינו מגלה עבירה באופן הראוי, נגד כל נאשם כחלקו, אם בכלל;

פגם נוסף שבכפילות אישומים וריבוי סרק של עבירות, שבחלקן חליפיות ביסודותיהן;

טענות נוספות עניינן טרוניות כנגד אופן פעולת הרשות, ואינן מסוג הטענות המקדמיות שיש צורך או אפשרות להכריע בהן בשלב מקדמי זה.

המאשימה משיבה ואומרת:

לעניין ההתיישנות, הרי לאחר סיומה הלכאורי של החקירה לסברת הגוף החוקר (המשטרה הירוקה), הושב התיק לרשות החוקרת על-ידי הגוף התובע, לצורך השלמות חקירה עקרוניות. פעולות חקירה מהותיות נוספו ובוצעו עד אוגוסט 2009, ובהן קבלת חוות דעת מקצועית, אך המאשימה מציינת גם את מועד חקירתה של עדה מהותית בתיק - 13.9.05, שהיא לבדה גוררת הארכת תקופת ההתיישנות אל מעבר ליום הגשת כתב האישום, ולמעשה לעתיד שלפנינו;

לעניין זהותם של הנאשמים וחלקו של כל אחד מהם, טוענת המאשימה כי הנאשמים 1 ו-2 הם שפעלו בדרך המסבכת ומקשה לעקוב אחר הקשר בין כל הנאשמים, שעיקרה ניהולו של המפעל תוך שימוש בשתי חברות, אך ביד המאשימה היכולת לייחס את ביצוען של העבירות לכל נאשם, לפי חומר הראיות, ובודאי לנאשמים 1 ו-2, לפי תורת האורגנים המקובלת במשפט הפלילי;

לעניין ציון היסוד הנפשי, משיבה המאשימה בטיעון עובדתי, הטעון הוכחה במהלך שמיעת הראיות, ובטיעון משפטי לעניין טיבה של מחשבה פלילית ולעניין טיבה של עצימת עיניים;

באשר לריבוי עבירות לפי חוק המים, מפנה המאשימה לנוסחי הסעיפים הרלוונטיים ומצביעה על האבחנה בין עבירה של זיהום מים לבין העבירה של השלכה או הזרמה למקור מים (שאין בין יסודותיה דרישה לגרימת זיהום או חשש לזיהום, כבעבירה הראשונה);

עוד משיבה המאשימה ליתר טענות הנאשמים.

דיון ומסקנות: