מדינת ישראל נ' חגה

בפני

שופט שמואל מלמד

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו, ב- 30.01.11 בשעה 12.38 או בסמוך, ברחוב וייצמן 50 גבעתיים, חצה הנאשם את הכביש שלא במעבר חצייה. בניגוד לתקנה 110 (ב) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשם כפר באשמה המיוחסת לו ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העיד השוטר אייל דרורי. עדותו נשענה רובה ככולה על הדו"ח אשר הוא רשם ביום המקרה – ת/1. על פי רישומו של השוטר, ביום האירוע, הנ"ל נראה חוצה את הכביש שלא במעבר חצייה כאשר יש לו מעבר חצייה כ- 50 מ' ממנו, הנ"ל חצה מהמספר הזוגי לאי זוגי, היה לבד, נשמר קשר עין רצוף.

תגובת הנאשם לאוזני השוטר במעמד רישום הדו"ח הייתה: לא אמר דבר.

בחקירה נגדית טען השוטר כי הנאשם הגיע מרח' ויצמן 50.

בבית המשפט טען הנאשם כי חנה את רכבו בצד האי זוגי של רחוב ויצמן ולאחר סיבוב שערך נכנס לבנק מצידו של המספר הזוגי בויצמן. הנאשם יצא מהבנק וחצה את הכביש בתחום התחנה. השוטר הגיע ברכב, עצר אותו. הכביש היה פנוי לגמרי אפילו לקו האופק. הנאשם ראה את קצה הרכב והבין שהוא יוכל לעבור לפני שהשוטר יגיע. לא היו רכבים. כשהרכבו של השוטר עשה את הסיבוב הוא עצר את הנאשם אחרי שהנאשם כבר חצה את הכביש, לנאשם אין מושג היכן בדיוק עבר. השוטר קרא לו מהאוטו, לדברי הנאשם השוטר לא יכול היה לראות איפה הוא חצה. לשיטתו מרחק מעבר החציה היה יותר מ- 60 מ' ממנו. עוד ציין כי לא ראה את רכבו של השוטר כפי שהשוטר לא יוכל היה לראות אותו.

לדברי הנאשם מדובר על רחוב במורד, יש ירידה למטה, מה שהשוטר ביקש שהנאשם יעשה זה לחזור מרחק של 60 מ' עד למעבר החצייה ושוב לחזור לרכבו את 60 המטר ממעבר החצייה הקרוב ביותר. לדברי הנאשם ככל הידוע לו לא מחלקים דוחות בפחות מ- 30 מ'. הנאשם הציג בבית המשפט תמונות של המקום.

לאחר ששמעתי את הצדדים, השתכנעתי כי עדות השוטר היא אמת.

המחלוקת בין הצדדים אינה האם הנאשם חצה במעבר חצייה האם לאו. אלא המחלוקת נתונה לפרשנות הסעיף. הנאשם הפנה את בית המשפט לרשות ערעור פלילי 5998/11 מהחלטת כב' השופט רובינשטיין עולה.

"עסקינן ביישומה של תקנה, שאינה כוללת מרחקים קשיחים אלא רקמתה פתוחה, כדי לאפשר לבית המשפט להידרש לכל מקרה לגופו. השכל הישר הוא מורה דרך טוב בעניין זה; פעמים ש"קרבת מקום" תהא במרחק משמעותי, כגון כשהמדובר בדרך סואנת, וסכנת נפשות תהא לחצותה שלא במעבר מוסדר (וראו גם תקנה 110(ג), הנדרשת למקום שאין בקרבתו מעבר חציה, מנהרה או גשר להולכי רגל, והולך הרגל מופנה לחציה בקרבת צומת - וההיגיון שבכך ברור: בצומת מאטים כלי רכב את מהירותם, יתכן כי התאורה היא טובה יותר, וכדומה. הצד השוה הוא חתירה לבטיחות מירבית של הולכי רגל. במקרה דנא טרח בית המשפט לתעבורה, ויפה עשה חרף אילוצי זמנו, לבקר במקום, ומצא כי מדובר בכביש עירוני ראשי בעל שני נתיבים לכל כיוון – והחציה אירעה בשעות הצהריים, כשהתנועה ערה. קשה איפוא למצוא סיבה מניחה את הדעת מדוע לא יכלו המבקשים להתכבד וללכת עד למעבר החציה, שהמרחק אליו קצר - מעל 30 מטרים אך לא הרבה מעבר לכך, כדברי בית המשפט לתעבורה - ובכך לשמור על בטחונם ולהימנע מיצירת שיבוש בכביש ומסיכון מיותר."

הנאשם טען בסיכומיו כי עבר בסמוך לצומת עברונה. בעדותו טען כי עבר בתחום התחנה ובחקירה נגדית טען כי אינו יודע מהו המקום המדויק בו חצה. השוטר טען כי חצה בבית מספר חמישים. מקום הסמוך לבנק לפי התמונות שהגיש הנאשם. כאמור, בפסק הדין אליו הפנה הנאשם עולה כי פרשנות המונח "קרבת מקום" הינה פרשנות בהתאם לשכל הישר ופרשנות גמישה היא.

מהתמונות אותן הציג הנאשם, ניתן ללמוד כי אין מדובר בכביש שקט, כביש פנים שכונתי. כי אם כביש ראשי העובר בטבורה של עיר וזאת אני למד מהמסחר המתנהל ברחוב זה וכן מהעובדה כי מדובר בכביש דו סיטרי המופרד בקו הפרדה רצוף. כבישים מעין אלו אינם מאפיינים רחובות פנמיים של שכונות. אלא, בכבישים ראשיים וסואנים. הנאשם טען שהוא פעל על פי שיקול דעתו, זאת כיוון, שלא ראה שמישהו מסכן אותו, הוא החליט לחצות במקום ללכת 60 מטר. השוטר שהעיד בפני טען כי הוא אינו עושה דוחות מהסוג הנדון בד"כ, אך במקרה שבפנינו החליט לעשות. הנאשם לא ראה כלל את השוטר בטרם עצר אותו. בנסיבות אלו נראה כי השוטר הבחין בסכנה שבחצייה בעוד הנאשם סבר שלא קיימת סכנה. לא מצאתי מקום להעדיף את שיקול הדעת של הנאשם על שיקול הדעת של השוטר וזאת בהתחשב בתנאי השטח ובעובדה כי מדובר בכביש ראשי. בית המשפט לתעבורה מטפל בתיקים רבים של פגיעה בהולכי רגל. האפשרות היחידה לשמור מפני אותן פגיעות היא שמירה ככל הניתן על דיני התעבורה ע"י הולכי הרגל. לא מצאתי ממש בטענה כי במרחק של 60 מטר הליכה הלוך ושוב, יכבידו על הנאשם בצורה שמאפשרת אי כיבוד החוק ופרשנות המאפשרת להתעלם ממעבר החצייה.

סוף דבר, בהישעני על עדות השוטר, לו אני מאמין, ולאחר שהזהרתי עצמי כי מדובר בעדות יחידה. אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ניתנה היום, יט' תשרי תשע"ב , 17 אוקטובר 2011, במעמד ב"כ התביעה בהעדר הנאשם.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: