מדינת ישראל נ' חגאזי(עציר)

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של שהייה בלתי חוקית בתחומי מדינת ישראל.

ב"כ המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר בדמות החשש להמלטות מאימת הדין ועותר לשחרורו של המשיב בערבויות מתאימות אשר לטעמו ישיגו את תכלית המעצר ויבטיחו התייצבותו של המשיב להמשך הדיונים בענינו.

ב"כ המשיב מדגיש כי העבירה המיוחסת למשיב הינה עבירת שהייה בלתי חוקית בלבד והגם שתלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי בר הפעלה, הרי שבערבויות מוקפדות ומתאימות ניתן יהיה להטיח התייצבותו לדין ותקינות ההליך המשפטי בענינו.

ב"כ המבקשת עותרת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו תוך שמפנה היא לעובדה כי למשיב עבר פלילי הכולל שתי הרשעות קודמות ועבירות דומות. האחת משנת 2009 של בית המשפט צבאי בעבירות של ניסיון להפרת הכרזת שטח סגור, זיוף מסמך ושימוש בו והתחזות לאדם אחר במטרה להונות. והאחרת משנת 2010 בגין עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, שימוש במסמך מזוייף וכניסה לישראל שלא כדין.

בגין הרשעתו האחרונה נגזרו על המשיב 4 חודשי מאסר בפועל ושישה חודשי מאסר על תנאי שהינם ברי הפעלה בענייננו.

ב"כ המבקשת מדגישה כי על אף שמדובר במשיב אשר ריצה עונשי מאסר בפועל, בגין עבירות דומות ואף הוטלו עליו מאסרים על תנאי, הרי שלא הפנים את החומרה שבמעשיו ואת האיסור להכנס לתחומי מדינת ישראל תוך פגיעת בריבונותה ונראה כי לא היה די בהליכים שננקטו נגדו כדי להרתיע אותו מלשוב ולבצע את העבירות המיוחסות לו.

ב"כ המבקשת אף טוענת לקיומה של עילת מסוכנות וזאת בשל העדר היכולת של גורמי הבטחון הישראלים לערוך הבחנה בין המסתננים לתחומי המדינה בכל הנוגע לכוונותיהם ולסיכון הבטחוני הנשקף מפניהם.

ב"כ המבקשת מוסיפה וטוענת כי העובדה כי כנגד המשיב תלוי ועומד מאסר על תנאי, יש בה כדי להגביר את החשש להמלטות מאימת הדין ולהעצימו, שכן במידה ויורשע המשיב צפוי הוא כי בנוסף לעונש שיגזר עליו גם יופעל מאסר על תנאי שתלוי ועומד כנגדו.

לאחר שעיינתי בכתב האישום ובבקשה, בעברו הפלילי של המשיב, ובגזר הדין שניתן בענינו אך לאחרונה ושמעתי טיעוני ב"כ הצדדים באתי לכלל מסקנה כי אין בקביעת תנאי שחרור כדי להשיג את תכלית המעצר בענינו של המשיב.

אכן המשיב שבפני נאשם בעבירה של שהייה בלתי חוקית ללא כל עבירה נלווית. ברם, למשיב עבר פלילי, בעבירות על-פי חוק הכניסה לישראל ובעבירות נלוות שנועדו להכשיר את שהייתו הבלתי חוקית ולהקשות על גורמי אכיפת החוק בזיהויו ובאיתורו.

מדובר במשיב אשר ריצה מאסרים בפועל ותלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי ממושך, בן 6 חודשים, שהינו בר הפעלה.

בנסיבות הללו, הרי שהחשש להמלטות מאימת הדין מתעצם, נוכח העובדה שאם יורשע המשיב צפוי הוא כי בנוסף לכל עונש שיגזר עליו יופעל כנגדו המאסר על תנאי שנגזר עליו בגין הרשעתו בתיק קודם.

מפסיקת בית המשפט העליון עולה כי גם כאשר אדם נאשם בעבירה של שהייה בלתי חוקית ללא עבירה נלווית, כאשר בעברו הרשעות מאותו סוג ואף תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי, קיימת עילה מובהקת של חשש להמלטות מאימת הדין ואין מקום למתן אמון ולשחרור לחלופת מעצר (ראה למשל בש"פ 6147/05 תאאר אבו יאסין מיום 30/06/05, ובשפ 7131/08 כאמל אחמד מיום 26/08/08).

פסיקה נוספת של בית המשפט העליון, בענינו של שוהה בלתי חוקי שבעברו הרשעות מסוגים שונים, קבעה כי גם כאשר נאשם הוא בעבירה של שהייה בלתי חוקית, הרי כי קיימת עילת מסוכנות ובשילוב עם החשש להמלטות מאימת הדין אין מקום לשקול חלופת מעצר (ראה בש"פ 3027/09 אשלמון אפרה מיום 10/05/09).

נוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי כי יש בקביעת תנאי שחרור כדי להשיג את תכלית המעצר בענינו של המשיב ואני מורה על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

ניתנה והודעה היום י"ז חשון תשע"א, 25/10/2010 במעמד הנוכחים.

שרית זמיר, שופטת

הוקלד על ידי: אפרת אלבכר התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: