מדינת ישראל נ' חג'אזי(אסיר)

החלטה

1.בפניי בקשת המבקשת להורות בדבר הארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו בתיק העיקרי (ת.פ. 28622-04-12). בכתב האישום בתיק העיקרי נטען, כדלקמן: ביום 5/4/12 בשעה 23:00 לערך, בכביש הצפוני בטמרה, תקף ופצע המשיב בצוותא חדא עם סאלח חג'אזי ומוחמד בן כאמל חג'אזי (להלן:"האחרים") את מוחמד בן מחמוד חג'אזי (להלן: "המתלונן"), בכך שהלם בגופו של המתלונן באמצעות מקלות, ופצע את המתלונן בגופו תוך שימוש בכלים חדים. באותו מעמד, איים המשיב על המתלונן בכוונו לעבר גופו חפץ הנחזה להיות נשק. כתוצאה מהתקיפה הנ"ל של המשיב האחרים נגרמו למתלונן שפשוף באזור הראש משמאל, חתך במותן שמאל אשר נסגר בסיכות, חתך באזור העכוז, המטומות תת עוריות ועכירות השומן התת עורי באגן משמאל וכן המטומה תת עורית בגב תחתון משמאל.

2.למשיב מיוחסות בכתב האישום העבירות הבאות: איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וכן עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, מכוח סעיפים 334 ו-335 (א)(1) + (2) לחוק הנ"ל.

3.הסנגור המלומד טען בפניי ראשית בישיבה מיום 13/5/12, כי לא קיימות בתיק החקירה ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיב, כנדרש לצורך שלב זה של הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, וכן לא קמה עילת מעצר נגד המשיב. ברם, לאחר סיום טיעוניו ולאחר שהגיב ב"כ המבקשת לטיעוני הסנגור, הסכים הסנגור, בהמלצת ביהמ"ש שעיין בתיק החקירה לכך שקיימות ראיות לכאורה, הגם שקיימת חולשה מסוימת בראיות, וכן לכך שקיימת עילת מעצר הנעוצה בחשש שמא יסכן המשיב ביטחונם של אחרים, לרבות את בטחון המתלונן, אם כי עילת המעצר הנ"ל נחלשה על רקע חלוף הזמן מאז האירוע נשוא כתב האישום בתיק העיקרי ועד למעצרו של המשיב. בהמשך לאמור לעיל, ביקש הסנגור כי ביהמ"ש יבדוק חלופת מעצר אשר הוצעה על ידי ההגנה, לפיה ישהה המשיב במעצר בית מלא בביתו של המפקח מר סאמר זבידאת שבסכנין, בפיקוחו של הנ"ל ובפיקוח נוסף של שני מפקחים אחרים.

4.בטרם אתייחס לחלופת המעצר המוצעת על ידי ההגנה, יצוין כי עיון בתיק החקירה מלמד אכן בדבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיב, כנטען על ידי המבקשת; ברם, אין להתעלם מסתירות מסוימות העולות למקרא הודעות המתלונן, ולמקרא הודעות עדי התביעה השונים. יובהר, כי המתלונן בהודעותיו במשטרה קושר את המשיב לפציעתו הנטענת בכתב האישום בתיק העיקרי, זאת בצוותא חדא עם אחרים. עם זאת, יש ליתן את הדעת לכך שהמתלונן טען בהודעתו הראשונה מיום 6/4/12, כי הבחין בשני אנשים, לרבות המשיב, שהגיעו למקום האירוע ברכב, ובשני אנשים נוספים שהגיעו למקום ברגל. המתלונן בהודעתו הנ"ל טען כי זיהה רק שלושה מתוקפיו וכי אינו יודע מיהו התוקף הרביעי. דא עקא, שבהודעתו השניה מיום 15/4/12, טען המתלונן שכל ארבעת התוקפים הגיעו ברכב ובהודעה הנ"ל ידע גם לזהות את התוקף הרביעי, זאת בניגוד לנטען בהודעתו הראשונה. בהודעתו מיום 17/4/12, ניסה המתלונן ליישב סתירה נוספת בין גרסאותיו השונות בהודעתו הראשונה בה טען כי הותקף גם בבית השכנים, לבין הודעתו השנייה בה טען כי הותקף בכביש, בכך שבזמן מתן הודעתו הראשונה היה נתון בהלם ולכן לא סיפר שהותקף בהמשך גם בבית השכנים. בנוסף להודעותיו של המתלונן קושרות את המשיב לביצוע העבירות המיוחסות לו, גם הודעותיהם של אחיו של המתלונן ושל בת זוגו של המתלונן. דא עקא, שבין גרסאות שלושת עדי התביעה הנ"ל קיימות סתירות. להמחשת האמור לעיל יובהר, כי אשת המתלונן טוענת בהודעתה כי במקום האירוע נכחו חמישה תוקפים, אחיו של המתלונן טוען כי במקום האירוע נכחו שלושה תוקפים ואילו המתלונן טוען, כאמור לעיל, כי במקום האירוע נכחו ארבעה תוקפים. זאת ועוד, אחיו של המתלונן מציין בהודעתו במשטרה, כי אחד מהתוקפים אחז ברובה מסוג קלצ'ניקוב, טענה שלא בא בזכרה בהודעותיהם של המתלונן ושל בת זוגו של המתלונן. בסתירות הנ"ל, אשר צוינו גם על ידי הסנגור בטיעוניו בפניי, יש על מנת ללמד בדבר חולשה מסוימת בראיות המבקשת. יצוין בנקודה זו, כי המשיב העלה טענת אליבי, שאומנם לא הופרכה, זאת נוכח העובדה שהאירוע נשוא כתב האישום אירע לאחר השעה 22:30, זאת כפי שעולה מעיון בהודעות העדים בתיק החקירה, ואילו המשיב נכח בחדר הכושר בטמרה עד לשעה 22:30 בלבד, זאת כפי שעולה מהודעתו של מר אחמד יאסין, בעל המכון לכושר גופני בטמרה. ברם, המבקשת לא פעלה לבדיקת טענת האליבי בכל המישורים הנדרשים, מה גם שהיה עליה לעשות כן נוכח סמיכות הזמנים בין מועד עזיבתו לכאורה של המשיב את מכון הכושר לבין מועד קרות האירוע, אשר אירע על פי טענת המתלונן בהודעתו הראשונה בשעה 22:30, ועל פי הודעת אשת המתלונן, אירע האירוע בשעה 22:35 בערב. לפיכך, היה על המבקשת לחקור כדבעי את טענת האליבי, זאת כפי שעולה גם מהחלטתו של כב' השופט נאסר בתיק מ"י 7857-05-12 מיום 4/5/12, בשלב הדיון בבקשה למעצרו של המשיב מכוח הצהרת תובע, במסגרתה נקבע הצורך לחקור את אחיו של המשיב, העצורים בגין האירוע נשוא כתב האישום, לצורך בירור טענת האליבי, דבר שלא בוצע. בכל האמור לעיל יש על מנת ללמד כאמור בדבר קיומה של חולשה מסוימת בראיות המבקשת, אם כי אין עסקינן בשלב זה בחולשה היורדת לשורשן של ראיות, שכן ניתן לקבוע כי, לצורך שלב זה של הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים נגד המשיב, קיימות ראיות לכאורה אשר עשויות להביא בסופו של יום להרשעת המשיב בתיק העיקרי.

5.עילת המעצר במקרה דנן נעוצה בחזקת המסוכנות הסטטוטורית הקמה במקרה דנן, המשולבת עם היסוד הסביר לחשש שמא שחרורו של המשיב יסכן בעיקר את בטחון המתלונן, יסוד הנובע מחומרת העבירות המיוחסות למשיב בתיק העיקרי. עם זאת, מנגד, יש ליתן את הדעת לכך שעילת המעצר הוקהתה במקרה דנן על רקע העובדה שהמשיב לא נעצר בסמוך לאירוע נשוא כתב האישום, כי אם כחודש לאחר מכן. ודוק: אין חולק כי ביום האירוע נשוא כתב האישום הוכרז המשיב כ"דרוש לחקירה", ואף נעשה ניסיון לאתרו בביתו, אולם לאחר מכן במשך כחודש ימים לא פעלה משטרת ישראל לאיתורו של המשיב, חרף מסוכנותו הנטענת, זאת עד שבסופו של דבר אותר באקראי ביום 1/5/12 בתחנת דלק. נוכח האמור לעיל, ובתיתי את הדעת לחולשה המסוימת בראיות שבתיק המבקשת, כמפורט לעיל, הנני בדעה כי יש מקום לבחון האם ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, באופן שמחד יבטיח את בטחון המתלונן, ומאידך יפגע פחות בחירותו של המשיב, אשר בעברו אומנם הרשעות קודמות בעבירות שונות, אולם הרשעתו האחרונה של המשיבה בעבירת אלימות הינה משנת 2003. בנקודה זו יצוין,באשר לעוצמת הראיות, כי ביהמ"ש העליון בשורה של החלטות קבע, כי "מסכת ראיות שיש סימני שאלה באשר לעוצמתה, עשויה להצדיק חלופת מעצר" (ראה ההחלטה בבש"פ 3138/05 גיא חסיד נ' מדינת ישראל, ניתנה ביום 3/5/05, לא פורסמה).

6.בחנתי במהלך הדיון בפניי את חלופת המעצר המוצעת על ידי ההגנה, ובחינה זו העלתה כי עסקינן בחלופת מעצר ראויה וטובה, העשויה להבטיח את בטחון המתלונן מפניו של המשיב. ודוק: על פי החלופה המוצעת עתיד המשיב לשהות במעצר בית מלא בביתו של מר סאמר זבידאת בסכנין, שהינו ישוב המרוחק מהעיר טמרה בה מתגורר המתלונן ובה אירע האירוע נשוא כתב האישום, זאת בפיקוחו של הנ"ל, שהינו אדם נורמטיבי, העוסק לפרנסתו כספרן, ובפיקוח של שני מפקחים נוספים, שאף הם אנשים נורמטיבים, ועל כך אין חולק. יובהר, כי מחקירתו של סאמר זבידאת בפניי עולה, כי הנ"ל עובד כספרן מהשעה 09:00 ועד לשעה 13:30, וכי ביתר שעות היממה יוכל לפקח נאותה על המשיב במסגרת של מעצר בית מלא בביתו המרווח. שני המפקחים הנוספים נחקרו אף הם בפניי, ומחקירתם עלה כי מדובר במפקחים המסוגלים לפקח נאותה על המשיב במסגרת של מעצר בית מלא בביתו של סאמר זבידאת. המפקח המוצע רמדאן שיח' חליל הבהיר כי אינו עובד וכי יוכל להגיע לביתו של סאמר זבידאת לצורך פיקוח על המשיב במסגרת של מעצר בית מלא במשך כל שעות היממה. המפקח המוצע הנוסף, יוסף חג'אזי, עובד לפרנסתו כמטפל בקשישים, אולם יוכל לנתב את עבודתו למשמרות ערב ולילה, באופן שיוכל לפקח על המשיב בשעות הבוקר, בעת שסאמר זבידאת ישהה בעבודה.

7.לאחר שחלופת המעצר התגלתה כחלופה ראויה, ונוכח העובדה שטרם הוגש בתיק זה תסקיר המעצר על הגשתו עד ליום 11/5/12 הורה כב' השופט נאסר, במסגרת הדיון הנ"ל בפניו, הנני בדעה כי אין מקום להמתין להגשת תסקיר מעצר בתיק זה, מה גם שמדברי הסנגור בפניי עולה, כי שרות המבחן לא נפגש כלל עם המשיב עד כה, וברי כי טרם עלה בידיו לבחון את חלופת המעצר המוצעת. לפיכך, משנתגלתה כאמור חלופת המעצר כחלופה טובה, ונוכח קביעותיי הנ"ל באשר לתמונה הראייתית בתיק החקירה ובאשר להיחלשות עילת המעצר נוכח חלוף הזמן עד למעצרו של המשיב, הנני בדעה כי מן הראוי להורות על שחרור המשיב לחלופת המעצר המוצעת.

8.לסיכום, נוכח כל האמור לעיל, הריני להורות על שחרורו של המשיב ממעצר בתנאים הבאים:

המשיב ישהה במעצר בית מלא בביתו של מר סאמר זבידאת בסכנין, בפיקוחו של הנ"ל ובפיקוח נוסף של המפקחים, רמדאן שיח' חליל ויוסף חג'אזי, באופן שבכל עת נתונה יפקחו על המשיב למצער שני מפקחים.

המשיב יימנע מיצירת קשר כלשהו עם המתלונן, מר מוחמד בן מחמוד חג'אזי.

להבטחת קיום תנאי השחרור, יופקד עירבון כספי במזומן בסכום של 5,000 ₪ בקופת ביהמ"ש, וכן תומצאנה ערבות עצמית בסכום של 20,000 ₪ על ידי המשיב, ושלוש ערבויות צד ג', כל אחת בסכום הנ"ל, על ידי כל אחד מן המפקחים.

משטרת ישראל תהא רשאית לפקח אחר קיום תנאי מעצר הבית.

החלטה זו תומצא בדחיפות לשרות המבחן, זאת נוכח העובדה שהחלטה זו מייתרת את עריכת תסקיר המעצר.

ניתנה והודעה היום כ"ב אייר תשע"ב, 14/05/2012 במעמד הנוכחים.

רונית בש, שופטת

ב"כ המאשימה:

הסנגור: התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: