מדינת ישראל נ' חג'אג'(עציר) ואח'

החלטה

אפתח בהתנצלות בפני הצדדים. עקב תקלות שונות ועומס עבודה, התעכב מתן ההחלטה בתיק זה מעבר לזמן הראוי, ועל כך הנני מתנצל.

המחלוקת

לפני בקשה להשבת תפוס, רכב, שהוגשה על ידי "טוענת לזכות". המבקשת היא בתו של משה חג'ג', המואשם בעבירות שונות (להלן: "האב" או "הנאשם"), בגינן נתפס רכוש רב מתוך רכושו, לרבות מכוניות. הרכוש מוחזק באופן זמני, בהמתנה לתוצאות ההליך הפלילי ובקשת החילוט של המדינה הכרוכה באותו הליך.

הרכב המדובר, יונדאי אקסנט מ.ר. 34-830-66, רשום על שמה של המבקשת במשרד הרישוי. המדינה תפסה את הרכב, כחלק מרכושו של הנאשם. שכן לטענתה הרישום אינו משקף את הבעלות האמיתית ברכב והבעלים האמיתיים של הרכב הוא אביה של המבקשת, הנאשם.

על פי הבקשה, המבקשת היא חיילת משוחררת, אשר השתחררה משירות חובה ביום 16.4.10. הרכב נרכש במהלך חודש ספטמבר 2010 ונרשם על שמה. לטענת המבקשת, התמורה עבור הרכב שולמה על ידי סבה של המבקשת, אבי אמה, מר אשר בן סלומון, מכספו הפרטי. זאת, כמתנת שחרור.

מעבר לעצם הרישום על שמה של המבקשת, העידה המבקשת על נסיבות הרכישה וכן העיד סבה, אשר תצהירו צורף לבקשה. על פי עדותה, היא קיבלה סך של 50,000 ₪ מהסב כמתנה. היא נתנה את הסכום הזה לאביה, על מנת שישמור עליו, ושבוע לאחר מכן הלכה לקנות את הרכב, עם חבר ועם אחותה. קושי מסויים התעורר בעדותה לגבי מטרת הרכישה. כאשר נשאלה על כך, השיבה תחילה כי הרכב נקנה על מנת שישמש אותה בעסק שפתחה, חנות. אולם, בשאלה הבאה תיקנה עצמה ואמרה שהרכב נקנה בראשית למטרה פרטית, ורק לאחר מכן החל לשמש לעסק. בשאלות נוספות הוברר כי למעשה לא היה למבקשת עסק בעת שנרכש הרכב.

הסב העיד כי אכן העביר למבקשת סך של 50,000 ₪ במזומן. הסב הציג את פירוט חשבון הבנק שלו. לא נמצאה שם משיכה של סכום דומה בתקופה הרלוונטית. אולם, הסב הצביע על כך שמדי חודש בחודשו, רוב ההוצאות מתוך החשבון נעשות במזומן. הסב הסביר כי עקב סכסוך עם גרושתו וחשש שתשתלט על החשבון, הוא נוהג להוציא את כספו מהחשבון ולהחזיק מזומנים אצלו בבית. לדבריו, מתוך מזומנים אלה, חסך סכומים שונים, עד אשר צבר את הסכום של 50,000 אותם נתן כמתנה לנכדתו. לשאלה מדוע לא הפקיד בבנק סכומים על שמה, מדי פעם בפעם, במקום לשמור הכסף בבית ולוותר על הריבית, הסביר כי רצה לתת לה את כל הסכום בבת אחת, כמתנה.

אין מחלוקת בין הצדדים, על יסוד הקבלה של מגרש המכוניות, כי הרכב נרכש תמורת 50,000 ₪. חצי הסכום שולם במזומן וחצי בשיק עסקי של משה חג'ג', אביה של המבקשת. כן, אין מחלוקת כי המוכרת רשמה חשבונית על שם עסקו של האב משה חג'ג' – "משכן תיווך".

טענת המדינה היא, כי נוכח העובדה שאין מחלוקת כי הכסף עבור רכישת הרכב יצא תחת ידו של האב, ובהעדר כל ראיה ישירה כי מקורו של הכסף במסירתו על ידי המבקשת לאביה, לאחר שקיבלה הכסף במתנה מסבה, יש לראות את משה חג'ג' כבעלים האמיתיים של הרכב, לפחות לכאורה, וסביר להניח כי הרכב יחולט בסופו של יום. כן נטען כי עצם העובדה שלרכב, שנרכש למטרות פרטיות, נרשמה קבלה עבור העסק, מעוררת חשד לעבירת מס אם לא להלבנת הון בעצם רכישת הרכב.

טענת המבקשת, לעומת זאת, היא שאין כל ראיה כי אביה של המבקשת השתמש ברכב אי פעם, או החזיקו בפועל, ובודאי שאין ראיה שביצע ברכב זה כל עבירה. כן נטען, כי אם לא יוכח כי החשבונית הזו קוזזה, אין בעצם רישום החשבונית עבירה. לפיכך, טענו באי כוח המבקשת, שאין כל סיבה שלא לקבל את עדותם של המבקשת ושל סבה, שהם העדים הרלוונטיים היחידים בעניין זה.

דיון

לאחר ששמעתי את הצדדים, נראה שמערכת הראיות נוטה בבירור לכיוון טענת המדינה. ראשית, עניין לנו בטיעון בעל פה כנגד מסמכים בכתב שנרשמו בזמן אמת. החשבונית והשיק מלמדים לכאורה כי מי ששילם על הרכב היה אביה של המבקשת, הנאשם, ולא המבקשת עצמה.

הסב אכן הציג את חשבון הבנק, אשר לימד כי הוא ניהל את ענייניו הכספיים בעיקרו של דבר במזומן. אולם, עצם ההוכחה כי יכול היה לחסוך במזומן, אינה ראיה כי אכן עשה זאת, כי חסך מדי פעם סכומים עד שהגיע לסכום שתכנן. אין הגיון כלכלי להחזיק סכומים כאלה בבית, ולא להעבירם לחשבון על שם הנכדה. יתרה מזו, אף זמן מתן השי, בחודש ספטמבר, הוא כ- 5 חודשים לאחר שחרורה של המבקשת מהצבא. מועד מעט מאוחר למתנת שחרור, דבר המקשה עוד על מתן אמון בגרסה.

מעבר לשיקולים אלה, העובדה כי המבקשת, בחקירה מאוד קצרה, הצליחה לסתור עצמה בשאלה מרכזית כמו מטרת הרכישה, לא הוסיפה אמון בגרסה זו. לא שוכנעתי כי הסב חסך במזומן לאורך זמן, ומיד עם קבלת הסכום העבירה הנכדה הכסף לאביה, אשר נתן לה תמורה על ידי קנייה, חציו בשיק עסקי, כבר שבוע לאחר מכן.

לא הובאו עדים נוספים אודות נסיבות הרכישה, למרות שלטענת המבקשת היו עמה חברים. מטעם המבקשת חסרה גם ראיה נוספת, לא נטען ולא הוכח כי האב בכלל הפקיד סכום כזה במזומן אצלו בחשבון. כך, שאין הוכחה כלשהי, מעבר לעדויות בעל פה, לא להעברה מהסב לנכדה ולא מהנכדה לאביה. ההעברה הכספית היחידה המוכחת היטב היא העברת התשלום מהנאשם למוכרת המכונית. תשלום, אשר נרשם על שם הנאשם מבחינה עסקית במתן חשבונית, וחציו אף שולם בשיק מהחשבון העסקי.

בנסיבות אלה, החשבונית והשיק הם הראיות הטובות ביותר לגבי הבעלות האמיתית ברכב. לא מצאתי כי העדויות בעל פה היו חזקות מספיק על מנת להתגבר על המסמכים בכתב.

נוכח כל האמור, טענתה של המבקשת לזכות ברכב אינה משכנעת. לפיכך בקשתה להשבת תפוס – נדחית.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ב' חשוון תשע"ב, 30 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.