מדינת ישראל נ' חג'-עלי

גזר דין

1.נגד הנאשם הוגש כתב אישום, בתיק שבפניי, בו יוחס לו ביצוע עבירות לפי סעיפים 245 (ב) (שתי עבירות) ו- 249 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").

2.בישיבת ההקראה כפר הנאשם בעובדות שפורטו בכתב האישום והתיק נקבע להוכחות.

בישיבת יום 19/10/09, שהיתה קבועה להוכחות, הגיעו הצדדים להסדר דיוני במסגרתו חזר בו הנאשם מהכפירה, כתב האישום תוקן באופן שהוראת חיקוק מס' 2, שייחסה לנאשם ביצוע עבירה לפי סעיף 249 לחוק העונשין, נמחקה ועובדות כתב האישום תוקנו בהתאם. הנאשם הודה בעובדות שפורטו בכתב האישום המתוקן והורשע בביצוע שתי עבירות לפי סעיף 245 (ב) לחוק העונשין, שנעברו בתאריכים 8/7/06 ו- 10/07/06.

3.לאחר שהנאשם הורשע ובטרם טענו הצדדים לעונש הופנה הנאשם לשירות המבחן, לצורך קבלת תסקיר בעניינו, זאת לבקשת הסניגור ואי התנגדות ב"כ המאשימה, שטרח לציין שאם ביהמ"ש יורה על קבלת תסקיר, המלצות התסקיר לא תחייבנה את המאשימה.

4.בתאריך 17/2/10 ניתן תסקיר בעניינו של הנאשם. התסקיר מבוסס על שיחות שערכה קצינת המבחן עם הנאשם, עם אשתו ועם בתו תהאני (עם כל אחד מהם נערכה שיחה אחת) ועל מסמכים שונים שהציג הנאשם בפני קצינת המבחן.

בתסקיר מפרטת קצינת המבחן את נסיבותיו האישיות של הנאשם, את הרקע לביצוע העבירות (חשש לשמה ועתידה של בתו תהאני, שהמתלוננים, שהיו מעסיקיה, הטיחו בה חשדות שונים, פיטרוה מעבודתה והגישו נגדה תלונה במשטרה בקשר לחשדותיהם) ואת מצבו הבריאותי הקשה. בשורה התחתונה ממליצה קצינת המבחן להטיל על הנאשם עונש שיכלול מאסר על תנאי וקנס, שזה עונש שלדעת קצינת המבחן, "יש בו כדי לחדד עבורו את כשלונו ההתנהגותי ויחייב אותו לשקול את התנהגותו בעתיד". זאת לאור גילו (בן כ- 52 שנה), העדר עבר פלילי, הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות (קרוב ל- 4 שנים), קבלת האחריות על המיוחס לו בכתב האישום המתוקן ומצבו הבריאותי, המגביל את תנועתו ומשפיע על תפקודיו הכלליים.

5.בישיבת יום 3/3/10 טענו הצדדים לעונש.

ב"כ המאשימה עתר להטיל על הנאשם עונש שיכלול מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים, שירוצה בעבודת שירות, בכפוף לחוו"ד הממונה על עבודות שירות (להלן: "הממונה"), מאסר על תנאי מרתיע, קנס וכן לחייבו בתשלום פיצוי למתלוננים. זאת לאור חומרת העבירות, עבירות הפוגעות באושיות המשפט וביכולת המשטרה לחקור פשעים ולאסוף ראיות ולאור מדיניות הענישה הראויה לסוג זה של עבירות, כפי שנקבע בפסיקה.

הסניגור, לעומתו, ביקש שלא למצות את הדין עם הנאשם ולהסתפק בהטלת עונש שיכלול מאסר על תנאי וקנס, כהמלצת קצינת המבחן. זאת לאור הודאת הנאשם, עברו הנקי, נסיבותיו האישיות כפי שהן מפורטות בתסקיר וכפי שפורטו ע"י הסניגור, הרקע לביצוע העבירות, הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות, גילו, מצבו הבריאותי הקשה כעולה מהמסמכים הרפואיים אותם הציג הסניגור (מוצג נ/2), מצבו הכלכלי הקשה, העובדה שעצם הרשעתו מהווה עונש מרתיע לאדם בגילו, הנעדר כל עבר פלילי, והעובדה שתיק התלונה נגד הבת נסגר בשל חוסר ראיות.

6.לאחר שהצדדים טענו לעונש ולאור העובדה שב"כ המאשימה ביקש להטיל על הנאשם עונש שיכלול מאסר לריצוי בעבודות שירות, הוריתי על קבלת חוו"ד של הממונה, כדי לבדוק את התאמתו של הנאשם לרצות מאסר בעבודת שירות, תוך שציינתי כי אין לראות בכך משום הבעת עמדה מצידי באשר לעונש שיוטל על הנאשם.

בעקבות הפנייתו של הנאשם אל הממונה זומן הנאשם לראיון אצל הממונה ליום 26/4/10. הנאשם לא התייצב לראיון במועד הנ"ל, בשל מצבו הבריאותי, כמפורט במכתבו של הסניגור אל הממונה, מיום 24/4/10. לכן לא ניתנה חוו"ד של הממונה.

ראוי לציין שבתאריך 9/3/10 נעשתה פנייה ממשרד הממונה אל הרופא המטפל של הנאשם, לקבלת אישור רפואי על מצבו של הנאשם, זאת לצורך הכנת חוות הדעת של הממונה ובתגובה ציין הרופא המטפל, דר' נביל בולוס, כי הנאשם אינו כשיר לעבודה בשל המחלות מהן הוא סובל.

כאמור, לא ניתנה חוו"ד של הממונה לאור אי התייצבות הנאשם לראיון שנקבע לו ליום 26/4/10. בשל כך ביקש הסניגור דחייה, תוך שציין כי לדעתו, לאור מצבו הבריאותי, לא יוכל הנאשם לבצע עבודת שירות. בעקבות דבריו אלה של הסניגור, התנגד ב"כ המאשימה לדחיה, שכן לא ראה טעם, בצדק, להמתין לחוו"ד הממונה, כאשר ברור על פניו שהנאשם אינו כשיר, רפואית, לבצע עבודת שירות.

באותה ישיבה חזרו הצדדים והיפנו לטיעונים לעונש שנטענו על ידם בישיבת יום 3/3/10.

7.ועתה לעונש שיש להטיל על הנאשם שבפניי. אמנם אין חולקין באשר לחומרת העבירות בהן הורשע הנאשם. איומים על אחרים כדי לנסות להניעם מלהתלונן במשטרה על מעשי עבירה שבוצעו, לכאורה ולאחר שכבר הוגשה תלונה, כדי להניעם לחזור בהם מהתלונה, כפי שנעשה ע"י הנאשם במקרה שבפניי, הינם מעשים חמורים, הפוגעים בשלטון החוק וביכולת לאכוף אותו. לא בכדי קבע המחוקק לעבירה לפי סעיף 245 (ב) לחוק העונשין עונש מירבי של 7 שנות מאסר. יחד עם זאת אסור לנו לשכוח שהענישה הינה אינדיבידואלית ובעת גזירת הדין שומה על ביהמ"ש להתחשב בנסיבות המקרה ובנסיבותיו האישיות של העבריין שאת דינו גוזר בית המשפט.

אשר למקרה שבפניי, כאשר שקלתי את חומרת העבירה, מצד אחד ומצד שני את נסיבות המקרה ונסיבותיו האישיות של הנאשם, כפי שפורטו בהרחבה בתסקיר וכן בטיעוני הסניגור, ולאחר שאיזנתי בין השיקולים לחומרה ולקולא הקיימים במקרה זה, הגעתי למסקנה שאין זה המקרה בו ראוי למצות את הדין עם הנאשם עד כדי שליחתו אל מאחורי סורג ובריח. בהקשר זה ראוי להזכיר שגם ב"כ המאשימה לא סבור שמקומו של הנאשם שבפנינו מאחורי סורג ובריח בגין העבירות בהן הורשע, והא ראיה שביקש להטיל עליו עונש מאסר לריצוי בעבודת שירות. אינני סבור שבשל מצבו הבריאותי הקשה של הנאשם, שאינו מאפשר לו לרצות מאסר בעבודת שירות, יש הצדקה להחמיר עמו מעבר למה שביקש ב"כ המאשימה ולהטיל עליו מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח.

למניעת ספיקות הנני להבהיר שאילו נמצא הנאשם מתאים וכשיר לרצות מאסר בעבודת שירות, הייתי מטיל עליו עונש של מאסר, הגם שלתקופה קצרה מ- 6 חודשים.

סיכומו של דבר, מוטל על הנאשם עונש כדלקמן:

*מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור תוך 3 שנים מהיום כל עבירה מסוג פשע הנמנית על העבירות המפורטות בסימן א' לפרק ט' לחוק העונשין ויורשע עליה.