מדינת ישראל נ' חבבה(עציר)

גזר דין

ביום 8.6.10 הורשע הנאשם על פי הודייתו בעבירה של גניבת רכב בניגוד לסעיף 413ב'(א) לחוק העונשין, בעבירה של חבלה במזיד בניגוד לסעיף 413 ה', בעבירה של פירוק חלקים מרכב בניגוד לסעיף 413ד'(ב), בעבירה של שינוי זהות רכב בניגוד לסעיף 413ט', בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות ברכב בניגוד לסעיף 338(א)(1) לחוק העונשין, בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו בניגוד לסעיף 275 לחוק העונשין, בעבירה של נהיגה ללא רשיון בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה, בעבירה של נהיגה ללא ביטוח בניגוד לסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי והכל באירוע מיום 27.310.

האירועים נשוא כתב האישום יסודם בכך שהנאשם נטל קטנוע שאינו בבעלותו, פירק במזיד מהקטנוע את הסוויץ', הוציא ממנו את הקפיצים והתניעו באמצעות מפתח אחר. על מנת להסתיר את זהות אותו קטנוע, הגיע הנאשם ביחד עם הקטנוע הגנוב לכתובת אחרת ופירק מקטנוע אחר את לוחית הזיהוי והרכיבם על האופנוע הגנוב.

משם נסע הנאשם לכיוון תל אביב, תוך שהוא נוסע בניגוד לכיוון התנועה בעוד שוטרים דולקים אחריו.

עסקינן כאמור בנאשם יליד 1990, אשר עניינו כבר נדון בביהמ"ש לנוער באירוע משנת 2006 ועניינו הסתיים ברישום ללא הרשעה בעבירה של פריצה לרכב, בעבירה של גניבה מרכב ובעבירה של גניבה סתם.

שירות המבחן הגיש תסקיר בעניינו של הנאשם. אין ספק, ששירות המבחן פרס תמונה מקיפה של נסיבות חייו העגומות של הנאשם, תוך תיאור השתלשלות האירועים בין אמו ואביו, תקופה בה שהה בחו"ל וכן את שובו ארצה תוך תקווה להשתלב בחברה ולהתגייס לשירות פעיל. אלא שתוך כדי כך, החל הנאשם לעבוד ובד בבד עם כך, ביצע את העבירות נשוא כתב אישום זה, והכל במטרה לכלכל את עצמו.

אבהיר ואומר, כי אין המטרה מקדשת את האמצעים ואין הנאשם יכול להבנות מכך. לעיתים די להסתפק במועט, אך לא לגנוב ולא לשלוח יד ברכוש רעהו.

תסקיר שירות המבחן, כאמור, הינו תסקיר אשר נותן תקווה לנאשם, שכן הוא ממליץ להסתפק בהליך טיפולי. ביהמ"ש אינו כפוף להמלצות שירות המבחן ואולם, סבורני, כי אין הנאשם יכול להבנות אך ורק מהתסקיר החיובי.

הענשתו של נאשם, שני מרכיבים לה: האחד - תגמול על מעשיו והשני – למען ישמעו ויראו.

אין ספק כי בעבירות רכוש ובמיוחד בעבירות של גניבת כלי רכב, על ביהמ"ש לגזור עונשים אשר יהא בהם משום הרתעה לא רק לנאשם שלא לשוב ולחטוא, אלא אף החברה כולה תלמד ותפנים ענין זה.

מאידך גיסא, מדובר בנאשם צעיר לימים, הזקוק לשיקום. ובבואי לגזור את עונשו של הנאשם ארכיב שני רכיבים אלה, האחד על משנהו, כך שהנאשם ירצה עונש של מאסר ממש מחד, ומאידך עם שחרורו יהא הוא בפיקוח שירות המבחן.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1.מאסר בפועל של 8 חודשים החל מיום מעצרו – 26.5.10.

2.מאסר על תנאי של 10 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, שלא יעבור עבירה שעניינה רכוש, או עבירה של נהיגה ללא רשיון, או עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

3.אני מעמיד את הנאשם בפיקוח שירות המבחן לתקופה של שנה מיום שחרורו מהמאסר.

4.אני פוסל את הנאשם מלהחזיק ו/או לקבל רשיון נהיגה לתקופה של שנה מיום שחרורו מהמאסר.

5.נוכח נסיבות כלכליות קשות – איני מוצא מקום להטיל על הנאשם קנס. אך מאידך יחתום הנאשם על כתב התחייבות על סך 5000 ₪ למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, להימנע מלעבור עבירות בהן הורשע.

לא יחתום על ההתחייבות – יאסר למשך 7 ימים.

ניתן צו להשמדת/חילוט המוצג.

זכות ערעור תוך 45 יום.