מדינת ישראל נ' חאמד

גזר דין

הנאשם, כבן 43, הורשע על פי הודאתו בעבירה של גניבת רכב, לפי סעיף 413ב' לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 24.6.12, בעת שעזב נהג הרכב את הרכב למספר דקות כשהוא מונע, הבחין הנאשם ברכב, התקרב אליו כשהוא מתכופף, פתח את דלת הנהג ונמלט עם הרכב מן המקום, כשהנהג אוחז בחלקו האחורי של הרכב. בשלב מאוחר יותר אותר הנאשם ונעצר כשהוא נוהג ברכב על כביש 443 לכיוון מזרח.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה נגד הנאשם גם בקשה למעצר עד תום ההליכים, אך הוא שוחרר בתנאים מגבילים.

בעניינו של הנאשם ניתנו שני תסקירים מטעם שרות המבחן.

התסקיר הראשון מיום 10.3.13 מתאר את קורות חייו של הנאשם. נכתב כי הנאשם גדל למשפחה קשת יום. בהיותו כבן 12 נדון אביו למאסר ממושך ביותר בגין עבירות ביטחוניות וכתוצאה מכך נאלץ הנאשם לסייע בפרנסת המשפחה באופן שלא תאם את גילו הצעיר וכוחותיו. על רקע המצוקה, החלה מעורבות בעבירות סמים בגיל צעיר, והמשיכה גם לאחר מכן. הנאשם התמכר להרואין, ניהל אורח חיים עברייני, וריצה עונשי מאסר ממושכים. לפני כ-5 שנים התגרשה ממנו בת זוגו, והוא נישא מחדש. לנאשם 4 ילדים מנישואיו הראשונים, בגילאים 12-16, והם סובלים ממוגבלויות קשות ושונות, לאור קרבת משפחה בינו לבין בת זוגו הראשונה. בנוסף, נולדו לו 2 ילדים מנישואיו האחרונים, ואשתו הרה. אביו של הנאשם נפטר יום לאחר מעצרו האחרון. טרם מעצרו, החל הנאשם בתהליך גמילה פיסית במסגרת פרטית, במשך 3 שבועות. את העבירה הנוכחית ביצע לטענתו בשל מצוקה כלכלית. שרות המבחן התרשם כי הנאשם נוטל אחריות מלאה על ביצוע העבירה, ומבטא עייפות רבה וייאוש מאורח חייו. לאחר ששוחרר מן המעצר, הוא פנה למרכז "חוסן" ושולב שם בתכנית טיפולית הכוללת שיחה טיפולית שבועית, מסירת בדיקות שתן והשתתפות בקבוצה טיפולית. נמסר כי הנאשם מתמיד בתכנית, מגלה מוטיבציה, משתף, ותוצאות בדיקותיו נקיות. הנאשם אף החל לעבוד במוסך שבבעלות בן דודו המשמש כערב עבורו, ומגלה מעורבות רבה בשיקומו. לאחרונה עבר אחד מילדיו המוגבלים להתגורר אצלו והוא נרתם לטיפול בו. בנוסף, הנאשם החל להסדיר חובותיו למול הרשויות. לאור התהליך והכוחות שמגייס הנאשם, המליץ שרות המבחן שלא לקטוע את התהליך השיקומי, ולהסתפק בענישה צופה פני עתיד לצד הטלת צו מבחן סמים.

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים לעונש, ביום 13.3.13, הוריתי כי ייערך תסקיר משלים אשר יבחן את התקדמותו של הנאשם, ולאחריו יושלמו טיעוני הצדדים. ביום 30.9.13 נכתב התסקיר המשלים, ממנו עולה כי הנאשם ממשיך בתהליך החיובי בו החל. הוא ממשיך בעבודה מסודרת, מטפל בילדיו, ושומר על ניקיון מסמים. בנוסף, הנאשם ממשיך להיות מטופל במרכז "חוסן" ומצליח לערוך שינוי באורחות חייו. שרות המבחן מעריך כי לאור לחצים הקשורים בנסיבות חייו קיים סיכון לחזרה לשימוש וסחר בסמים, אך נראה כי מסגרות הטיפול בהן הוא מצוי, תומכות בו. לפיכך ההמלצה היא לאמץ את הפן השיקומי ולהעמיד את הנאשם במבחן למשך שנה.

לאחר שניתן התסקיר הראשון הביעה התביעה עמדה ספקנית ביותר לגביו וטענה שאין לקבל את ההמלצות, לאור חומרת העבירה. ב"כ התביעה טענה כי אין כל חשיבות בתהליך הגמילה שעבר הנאשם, שעה שהוא מבצע עבירות חמורות, גם כשהוא נקי מסמים, וזאת בשל מצוקתו הכלכלית, כטענתו. עוד נטען כי לא ניתן להפעיל שיקולי שיקום בעניינו של הנאשם אשר היה מצוי אותה שעה בתהליך שיקומי במשך 5 חודשים בלבד, שהם רק בבחינת "ניצני שיקום". נטען כי מתחם העונש ההולם את העבירה נע בין 12-18 חודשי מאסר.

לאחר שניתן התסקיר השני, בדיון מיום 3.10.13, מסרה ב"כ התביעה בקצרה, כי גם לאחר התסקיר המשלים נותרה עמדתה בעינה.

מטעם התביעה הוגשה אסופת פסיקה.

ב"כ הנאשם טען כי המדובר במקרה מיוחד של נאשם שנקלע למצוקה קשה שהובילה להתדרדרותו מגיל צעיר ביותר, ולריצוי מאסרים רבים. למרות זאת, הנאשם יזם שינוי ונרתם להליך הטיפולי, באופן שהביא לכך שאף שרות המבחן מגיש המלצה חיובית בעניינו, לראשונה בחייו. עוד הודגש כי לדעת שרות המבחן, הטלת עונש מאסר על הנאשם עלולה להוביל לרגרסיה במצבו.

לאחר שהוגש התסקיר המשלים טען ב"כ הנאשם כי הוא מתמיד בתהליך ועל כן יש לראות בו כמי ש"פרש" מעולם הפשע ולאמץ את המלצות התסקיר.

הנאשם בדבריו האחרונים גולל שוב את סיפור חייו, ואמר כי בשנה וחצי האחרונות השתנו חייו, הוא מטפל בילדיו הסיעודיים, עובד ומפרנס אותם, שומר על קשר עם משפחתו, ושומר על ניקיון מסמים. הנאשם ביקש כי בית המשפט ייתן לו הזדמנות להתמיד בתכנית "חוסן" לטובתו ולטובת ילדיו.

מקומם של שיקולי השיקום בעניינו של הנאשם

העבירה שביצע הנאשם היא חמורה שכן היא פוגעת באינטרס החברתי המוגן של שמירת קניינו של הפרט. הגנת הקניין בכלי רכב היא בעלת מאפיינים חשובים שכבר הוזכרו בפסיקת בית המשפט העליון, בשל עצם היותם של כלי הרכב רכוש רב ערך החונה כשהוא חשוף ברשות הרבים, באופן המקל על גניבתו. בנוסף, ידועה השפעתה הכלכלית הרעה של תופעת ריבוי עבירות גניבת הרכב במקומותינו.

לפיכך, אכן יש מקום להחמיר בדרך כלל עם נאשמים שגנבו כלי רכב, כפי שבא העניין לידי ביטוי בפסקי הדין שהוגשו לעיוני (ת"פ 40790-01-12 מד"י נ' סלהב (נבו מיום:8.11.12); ת"פ 13591-01-12 מד"י נ' אל טורי (נבו מיום: 7.11.12); ת"פ 55134-03-11 מד"י נ' חלף (נבו מיום: 8.7.13), בהם נקבע כי מתחם העונש ההולם לעבירה של גניבת רכב נע בין 12-18 חודשי מאסר.

ואולם, לדעתי עניינו של הנאשם שבפניי שונה ממקרים אחרים, שבהם נגזרו עונשי מאסר משמעותיים, שכן בעניינו קיימים שיקולי שיקום של ממש.

אם בעת בתחילת שלב השמעת הטיעונים לעונש ניתן היה לטעון כי הנאשם מראה רק "ניצני שיקום", הרי כיום, בחלוף שנה ומחצה מיום ביצוע העבירה, אין אלא להודות כי תהליך השיקום שהוא מצוי בו, הוא תהליך יציב, מתמשך ומתקדם.

התהליך שבו מצוי הנאשם, אינו נראה בעיניי כעניין בר חלוף שמטרתו רק להדוף את הסיכון לכך שיוטל עליו עונש מאסר, זאת ממספר טעמים:

ראשית, אין להתעלם מכך שהנאשם החל בתהליך השיקום מיזמתו, עוד בטרם נעצר. לאחר ששוחרר ממעצרו, הוא חזר למרכז "חוסן", וממשיך בתכנית הטיפולית.