מדינת ישראל נ' חאמד (עציר)

הכרעת דין

א.רקע כללי וגדר המחלוקת:

1.הנאשם – תושב קלקיליה ללא היתר כניסה ושהיה בישראל כדין – הואשם בכתב האישום המתוקן, בשני אישומים כדלקמן:

על פי עובדות האישום הראשון והעיקרי, ביום 10.06.13, בשעה 18:00 לערך, גנב הנאשם טנדר מסוג שברולט סילברדו (להלן - הטנדר), ברחוב שרה אהרונסון ברמת גן. הנאשם ניצל שעת כושר עת הבעלים, מר אבי אמון (להלן – המתלונן), יצא מהטנדר בעודו מותיר את מנועו מונע. הנאשם העמיס על הטנדר אופניים חשמליים גנובים (להלן – האופניים) ונסע בטנדר מהמקום בכוונה לשלול את הטנדר שלילת קבע מבעליו. בנוסף, הנאשם החזיק במברג ובשני קאטרים, שהינם בגדר כלי פריצה, ללא הסבר סביר לאחזקתם (להלן – כלי הפריצה).

בהמשך הדברים, במהלך מרדף שביצעו השוטרים אחר הנאשם נהג הנאשם לאורך כביש 5 לכיוון מזרח בדרך נמהרת, שיש בה כדי לסכן חיי אדם, בכך שנהג בטנדר במהירות גבוהה, ביצע עקיפות מסוכנות ועוד. לאחר מכן, על הגשר שבמחלף קסם, הפריע הנאשם לשוטר במילוי תפקידו, בכך שנמלט מהטנדר ולאחר מכן שב אליו, נעל את הדלתות ולא נענה לדרישות השוטרים לצאת מהטנדר (להלן, לשם נוחות, יכונו חלקים אלה של האירוע – המרדף וההפרעה לשוטר במילוי תפקידו).

על פי עובדות האישום השני, יום קודם לגניבת הטנדר, דהיינו ביום 09.06.13, בשעה שאינה ידועה במדויק בין השעה 15:30 לבין השעה 19:30, ברחוב האצ"ל ברמת גן, גנב הנאשם את האופניים.

לרקע עובדות אלה הואשם הנאשם, באישום הראשון, בעבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, לפי הוראות סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, הפרעת שוטר במילוי תפקידו, לפי הוראות סעיף 275 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין), גניבת רכב, לפי הוראות סעיף 413ב לחוק העונשין, החזקת כלי פריצה לרכב, לפי הוראות סעיף 413ז לחוק העונשין, ונהיגה פוחזת של רכב, לפי הוראות סעיף 338(1) לחוק העונשין. באישום השני הואשם הנאשם בעבירה של גניבה, לפי הוראות סעיף 384 לחוק העונשין.

2.במהלך שמיעת הראיות העידו לפני כמה וכמה עדים, וכן הוגשו מוצגים רבים. יחד עם זאת, כפי שעלה מתגובתו המפורטת של הנאשם לכתב האישום (ר' בעמ' 3 לפרוטוקול), ועוד יותר מכך מעדותו של הנאשם לפניי ומסיכומי בא כוחו המלומד, מסתבר כי גדר המחלוקת בין הצדדים הינו מצומצם למדי ועיקרו בשאלת אחריותו של הנאשם לגניבת הטנדר והאופניים.

3.בתגובתו לאישום הודה הנאשם בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק. באשר לאירוע נשוא האישום הראשון נטען מטעם הנאשם כי במועד המצוין בכתב האישום התבקש הנאשם על ידי פלוני, אלכס, לקחת את הטנדר ולהעבירו למקום אחר. בעדותו של הנאשם הסתבר כי את אותו אלכס – עליו לא ידע למסור כל פרטים, למעט מס' טלפון שלא הוביל לשום מקום – הכיר הנאשם בזמנו בכלא, והוא הציע לנאשם להעביר את הטנדר לשטחים בעבור תשלום של 500 ₪. הנאשם הסביר כי חשש שמדובר ברכב גנוב, אך מאלכס – שהחזיק במפתחות הטנדר – הבין כי למעשה מדובר בהונאת ביטוח מטעם הבעלים, שהיה בקשר עם אלכס.

הנה כי כן, באשר לעבירה העיקרית – גניבת הטנדר – המחלוקת הינה מצומצמת מאוד: הנאשם מודה כי נטל את הטנדר לשם העברתו לשטחים במסגרת ניסיון הונאת ביטוח (ר' גם בסיכומי בא כוחו בפרוטוקול, עמ' 41 שורה 16), ואילו המאשימה מאשימה את הנאשם בגניבת הטנדר.

באשר לעבירות הנוספות שבאישום הראשון, הרי שלעניין החזקת כלי פריצה לרכב הודה הנאשם כי יחד עם הטנדר קיבל תיק, שבו היו כלי הפריצה שנמצאו בו, אלא שהנאשם לא ידע מה מכיל התיק והוא נתבקש למסור את התיק יחד עם הטנדר.

באשר לטענות בדבר המרדף וההפרעה לשוטר במילוי תפקידו כפר הנאשם במיוחס לו. על פי טענתו, בעת שנסע כאמור עם הטנדר בכביש 5, לכל היותר ירד לשוליים אך לא נהג במהירות גבוהה. לגרסתו כשנתפס על ידי השוטרים במחלף קסם נעל עצמו בטנדר לא כדי להימלט מהשוטרים או להפריע להם אלא כדי להגן על עצמו. בהקשר זה הדגיש הנאשם כי השוטרים הפעילו נגדו אלימות שלא לצורך, לרבות בהפעלת אקדח חשמלי ("טייזר"). ייאמר כבר עתה כי גם בעניין זה לא מדובר, בסופו של יום, במחלוקת הטעונה הכרעה שכן עדי התביעה הרלוואנטיים למרדף ולהפרעה לשוטר במילוי תפקידו לא הואילו להתייצב בבית המשפט למתן עדות (ר' בפסקה 10 שלהלן).

4.לבסוף, באשר לאישום השני – בגניבת האופניים – כפר הנאשם בגניבה. יחד עם זאת, הנאשם לא מסר גרסה אחידה. בחקירתו במשטרה טען כי קנה את האופניים בתחנה המרכזית מ"השחורים הסודנים" בעבור 1,400 ₪ ואופניים ישנות שהיו ברשותו, וזאת חודש ושלושה ימים לפני מועד מעצרו. בהקשר זה יוער כבר עתה, כי מעבר לכך שהנאשם לא תמך את גרסתו זו בראייה כלשהי, הוא-עצמו טען שהמחיר בו קנה לטענתו את האופניים – אופניים חשמליות יקרות – "לא נראה לי סביר" (ר' בהודעת הנאשם מיום 14.6.13 בשורה 12). לעומת זאת, בבית המשפט טען הנאשם כי רכש את האופניים אך יום יומיים לפני מעצרו ובעבור 1,300 ₪ (ר' בפרוטוקול, עמ' 32 שורה 4 ואילך; יש לציין כי על פי הודעת הבעלים האופניים נגנבו ביום 9.6.13).

5.לא למותר לציין עוד, בהקשר דנא, כי במהלך חקירתו הנגדית חזר הנאשם והתבטא באופן שיש בו משום ראשית הודיה ואף למעלה מכך, הגם שעמד על הכחשתו כי גנב את הטנדר; וכדבריו:

אם הרכב היה גנוב לא הייתי נוגע בו... שאני מכיר אדם שהיה בעבר עבריין בבית סוהר שמתי נקודה פס. אני לא אתעסק עם זה טעיתי. אמרתי אני מ(ו)דה שטעיתי. אני לא מפחד מאף אדם אם עשיתי עשיתי. אני אשלם על מה שעשיתי (ר' בפרוטוקול, עמ' 34 שורה 6 ואילך)

ב.עיקר פרשת התביעה:

6.מטעם התביעה הוגש תיק מוצגים וכן העידו המתלונן, מר אבי ראובן וארבעה שוטרים. על פי עדותו של המתלונן הוא הבעלים של מינימרקט (להלן – החנות) וביום האירוע התכוון לנסוע בטנדר ולהעמיס סחורה. לדבריו הוא נזכר ששכח משהו בחנות והותיר את הרכב מונע עם שני גלגלים על המדרכה ונכנס לחנות (ר' בפרוטוקול, עמ' 17 שורה 23 ואילך).

בשלב זה נכנס לחנות מר ראובן, מיודעו של המתלונן, ואמר למתלונן שאדם כלשהו נוסע לו בטנדר. המתלונן סבר כי מר ראובן מתלוצץ, אך לאחר שהלה התעקש יצא החוצה וראה שהטנדר אכן נעלם. עוד סיפר המתלונן כי לאחר שהודיע למשטרה ולאיתורן על גניבת הטנדר הוא הגיע לכביש 5, מקום תפיסת הטנדר, ומצא כי בטנדר היו אופניים חשמליים וכלי פריצה שאינם שלו (ר' בפרוטוקול, עמ' 18 שורה 15 ואילך).

המתלונן הבהיר כי לא נתן רשות לאף אחד לנהוג בטנדר – שהינו רכב חדש, בשווי של 250,000 ₪ – ובוודאי לא לנאשם, שאותו הוא אינו מכיר. בנוסף, בחקירתו הנגדית הכחיש המתלונן קטיגורית את סברת הסניגור בדבר ניסיון הונאת ביטוח (ר' בפרוטוקול, עמ' 19 שורה 28). בהקשר זה אף הוסיף המתלונן כי אלמלא היה מבחין בהיעלמות הטנדר בזמן, בזכותו של מר ראובן, הרי שנוכח הנסיבות בהן הותיר את הטנדר ברחוב (מונע עם המפתחות בפנים) הוא היה מפסיד את כל כספו (ר' שם, עמ' 21 שורה 1).

7. מטעם התביעה העיד גם מר ראובן, שתיאר כיצד במועד הרלוואנטי נסע ברחוב אהרונסון וראה אדם מעמיס אופניים על הטנדר. כיוון שהוא מכיר את המתלונן, עצר מיד, נכנס לחנות ושאל את המתלונן למי נתן את הטנדר (ר' בפרוטוקול, עמ' 21 שורה 23 ואילך). המתלונן סבר תחילה שהוא מתלוצץ, אך לאחר מכן יצא לרחוב וראה שהרכב אמנם נעלם.