מדינת ישראל נ' חאמד(עציר)

החלטה

1.לפני בקשה לעיון חוזר בהחלטה בדבר מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים.

2.האירוע נשוא כתב האישום שהוגש נגד המבקש התרחש במוסך השייך לבנו של המבקש. לפי כתב האישום, עקב סכסוך בין משפחת המבקש למשפחה אחרת הגיעו ארבעה בני המשפחה האחרת למוסך, כשבידי אחד מהם אלת עץ, וזאת על מנת לאתר מי מבני משפחת המבקש ולהתעמת איתם. המבקש שלף אקדח טעון שנמצא על גופו, ניגש לעברם, והחל לירות לכיוונם במטרה לפגוע בהם, ואכן פגע באחד מהם באזור העכוז והירך. לאחר שהאחרים החלו להימלט מהמקום, המשיך וירה לעברם 4 יריות נוספות. לאחר מכן נמלט ואותר רק כעבור חודש ימים.

3.בית המשפט קבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לגבי המיוחס למבקש בכתב האישום, ולאחר שהוגש תסקיר בעניינו של המבקש, הורה ביום 4.2.13 על מעצרו עד תום ההליכים.

ערעור שהוגש על ידי המבקש לבית המשפט העליון נדחה בהחלטה מיום 4.3.13.

4.בקשת המבקש לעיון חוזר מבוססת על שלושה אדנים:

א.חלוף הזמן, שכן כתב האישום הוגש ביום 15.11.12, ומאז נמצא המבקש במעצר בתיק זה, דהיינו קרוב ל-9 חודשים. לטענת המבקש ההליך אינו מתקדם כמצופה, שכן עקב אי התייצבות עד מרכזי למתן עדות במשפטו לא התקיימו דיונים מלאים, והדיון הבא קבוע ליום 29.9.13.

ב.שינוי נסיבות בשל מצבו הרפואי המידרדר של המבקש.

ג.שינוי נסיבות, באשר עד מרכזי נוסף (להלן: "אבו זייד") שהעיד במשפטו סתר את הודעותיו במשטרה, הוכרז כעד עוין, וכאשר הייתה קיימת בעייתיות רבה בראיות עוד קודם לכן, הרי נחלשו הן במידה משמעותית.

5.נסקור להלן את טענותיו של המבקש.

6.באשר לניהול ההליך המשפטי התברר כי אי התייצבותו של העד המרכזי, פתחי חגיר (להלן: "פתחי") הביאה למעשה לאי ניצולו המלא של מועד הוכחות אחד (8.7.13), בעוד שבמועד קודם אליו לא התייצב העד, לא הייתה יכולה עדותו להישמע, שכן בית המשפט מיצה אותו מועד ראיות בשמיעת עדים עד תומו, ואף נאלץ לדחות את המשך שמיעת העד שמסר עדותו באותו מועד למועד נדחה. לעד פתחי הוצא עתה צו הבאה ללא אפשרות שחרור, ויש כמובן לצפות כי המשטרה תבצע את המוטל עליה, תאתר את העד ותדאג לכך כי יובא לצורך מתן עדותו.

חלוף הזמן הינו נתון בעל חשיבות לעניין בקשה לעיון חוזר, אך לא מצאתי כי היה בניהול ההליך המשפטי עד כה, כדי להאריך את משך ניהול המשפט.

7.באשר למצבו הבריאותי של המבקש, הרי נתון זה עמד הן בפני בית המשפט שהורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים, והן בפני בית המשפט העליון שדן בערר על החלטה זו.

בית משפט זה קבע בהחלטת המעצר כי נתן דעתו למסמכים בעניין מצבו הבריאותי של המבקש, אך מצב זה אינו עילה לשחרורו.

בית המשפט העליון קבע בהחלטתו שדחתה את הערר על מעצרו של המבקש כי ההחלטה בשאלת חלופת מעצר למבקש מעוררת התלבטות רק בשים לב למצבו הבריאותי, אך מנגד יש לשקול את חומרת העבירה המיוחסת לו, את עברו הפלילי, את דפוסי המחשבה המאפיינים אותו ואת התחמקותו לכאורה מהתייצבות לחקירה משך זמן לא קצר.

8.מצבו הרפואי של המבקש, בן 62, שאין חולק על כך כי אינו טוב (המבקש סובל, בין היתר, מבעיות בליבו, בריאותיו, בכליותיו ובעיניו, סובל מסוכרת, ועבר אירוע מוחי) עמד בפני בתי המשפט עת נתנו את החלטותיהם הקודמות, ולא נמצא על ידם כי יש במצב זה כדי להטות את הכף בעד שחרורו של המבקש.

עתה נטען כאמור להידרדרות במצב בריאותי זה, ובית המשפט הופנה למסמכים רפואיים מתקופת מעצרו של המבקש. בין היתר, נזכרו אירועים של אובדן הכרה פעם אחת, החלקה במדרגות, בעיית עור, בעיית עיניים עקב מחלת הסוכרת והפניה לניתוח בעין ימין.

9.עם כל ההבנה למצבו הבריאותי של המבקש, הסובל ממחלות רבות, אין בית המשפט יכול לקבוע כי תלונותיו והאירועים הבריאותיים השונים בבית המעצר מצביעים על הדרדרות במצבו ואינם חלק ממחלותיו. לא כל שכן, לא ניתן לקבוע כי בית המעצר אינו ערוך לספק לו את הטיפול הנדרש למצבו הרפואי.

10.באשר לטענות לעניין שינוי הנסיבות עקב עדותו של העד אבו זייד, אשר החלישה את מערך הראיות אשר לפי הטענה היה מעורער ממילא, נביא מדברי בית המשפט בעניין בש"פ 5387/12 קריאף נ' מ"י (פורסם בנבו, 16.7.12).

"ככלל, כדי שתקום עילה לשחרור ממעצר בשל כרסום ראייתי לאחר שנמצא בשלב קודם כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה להרשעת הנאשם, יש להצביע על שינוי דרמטי במערך ראיות התביעה ועל כרסום מהותי ומשמעותי בה (בש"פ 1955/05(פלדמן נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 4.4.2005); בש"פ 6174/11 פלוני נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 8.9.2011)). השינוי בתמונה הראייתית, צריך "להפוך את הקערה על פיה, עד כדי הטיית הכף לזכות הנאשם באופן שהסיכויים לזיכויו עולים על הסיכויים להרשעתו" (בש"פ 4974/05 שאבי נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 6.8.1995). כפי שנפסק לא אחת, בית המשפט הדן בבקשה לעיון מחדש בשאלת המעצר, אינו בודק את העדויות אחת לאחת ומכריע בשאלת המהימנות של העדים. כל אלה ייעשו בבוא העת על-ידי השופט השומע ורואה את העדים ומתרשם מהם (שם, בפסקה 6)".