מדינת ישראל נ' חאמד(אסיר) ואח'

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של הכשלת שוטר במילוי תפקידו, נהיגה פוחזת של רכב והחזקת סם מסוכן, שלא לצריכה עצמית.

על פי העובדות בהן הורשע, בתאריך 9.6.07, נעצר הרכב בו נסע הנאשם, שאחר נהג בו, על ידי שוטרים שמילאו תפקידם כדין. כשהשוטרים פתחו את דלת הנהג ואת דלת הנוסע, החלו השניים בנסיעה עם דלתות פתוחות, עקפו את הניידת והמשיכו לנסוע באור אדום, כשהם נמלטו מהשוטרים. במהלך המרדף, השליך הנאשם מחלון הרכב סם מסוכן אשר הועבר אליו על ידי האחר, במהלך הנסיעה.

התברר כי מדובר ב-5 מנות סם מסוכן: 4 מנות הרואין, במשקל כולל של 3.1682 ג' נטו ומנת קוקאין במשקל 0.7738 ג' נטו.

את העבירות ביצע הנאשם שעה שעונש מאסר על תנאי בן 9 חודשים בגין עבירה על פקודת הסמים המסוכנים, היה תלוי ועומד כנגדו.

לפיכך, במסגרת ההסדר, הציעה המאשימה להטיל על הנאשם 3 חודשים מאסר בפועל במצטבר למאסר על תנאי של 9 חודשים וכל זאת במצטבר למאסר אחר אותו הוא מרצה כיום.

ב"כ המאשימה ביקש לאבחן בין נאשם זה לנאשם האחר שדינו נגזר ל-3 חודשי מאסר בפועל במצטבר למאסר אותו האחרון מרצה, בכך שבעניינו של הנאשם האחר היתה זו מעורבותו הראשונה עם החוק, בעוד שנאשם זה היה מעורב ב-3 עבירות קודמות, מתוכן 2 על פקודת הסמים המסוכנים, טרם ביצע את העבירה עליה הוא נותן את הדין היום וכאמור, כשמאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו.

ב"כ הנאשם ביקש לא למצות את הדין עם הנאשם כמבוקש על ידי המאשימה וזאת מכמה נימוקים:

1. אחידות הענישה, לאור העונש שכאמור נגזר על הנאשם האחר, שמעורבותו בארוע היתה גדולה מזו של הנאשם, שכן היה זה הוא שנהג בפראות והיה זה הוא שהעביר את מנות הסם לנאשם.

2. חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה בחודש יוני 2007, כשלאחר מועד זה הורשע הנאשם בגין עבירה נוספת על פקודת הסמים המסוכנים ולו היה ער לקיומו של כתב אישום זה, ניתן היה לצרפו לכתב האישום שם באופן שהעונש שהיה נגזר עליו, לא היה משתנה באופן כה קיצוני כמו שעותרת אליו המאשימה.

3. מצבו הרפואי של הנאשם, הסובל מעיוורון חלקי, חירשות, סוכרת ובצקות ברגליים, באופן המקשה עליו את ריצוי המאסר בו הוא שרוי כיום.

לחיזוק טענותיו לעניין מצבו הרפואי ונסיבותיו האישיות, הגיש ב"כ הנאשם תסקיר מעצר שהתקבל בעניינו של הנאשם במסגרת ההליך שהתקיים בבית המשפט ברמלה, שם כאמור נגזר דינו למאסר בפועל למשך 10 חודשים, אותו הוא אמור לסיים בימים הקרובים.

אתייחס לכל אחת מטענות ב"כ הנאשם, על פי הסדר שהוצגו לעיל:

1. אין חולק כי חלקו של הנאשם האחר בביצוע העבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ונהיגה פוחזת ברכב, גדול מחלקו של הנאשם, כפי שעולה מעובדות כתב האישום, בהיות האחר הנהג אשר השליטה ברכב היתה בידיו.

עם זאת, לעניין החזקת הסמים, לא מצאתי שיש לאבחן בין השניים, גם אם במהלך הנסיעה העביר האחר את מנות הסם לידי הנאשם, שכן התרשמתי שהשניים היו בסוד הימצאות הסמים ברכב והשלכתם על ידי הנאשם במהלך הנסיעה, מקימה עבירה של הכשלת שוטר וייתכן שאף עבירה נוספת – אך כזו לא יוחסה לו.

על מנת שתתקבל טענה של אחידות ענישה, יש צורך להראות שמדובר בשני נאשמים אשר נסיבותיהם שוות וכאמור, למדנו שאף שהאחר ריצה בעת מתן גזר הדין נגדו, מאסר ממושך בגין עבירות על פקודת הסמים המסוכנים, הרי שאלה כולם היו מאוחרות לעבירה נשוא כתב האישום. בעוד שהנאשם שלפניי ריצה כבר שני מאסרים בפועל בגין עבירות על פקודת הסמים המסוכנים, כאשר עיון בגזר הדין בו הוטל עליו המאסר המותנה שהינו בר הפעלה בענייננו, מלמד כי בית המשפט בהסכמת המאשימה הפעיל את המאסר על תנאי שהיה תלוי שם, בעת שהנאשם ביצע את העבירות – חציו בחופף וחציו במצטבר – כך שניתנה לנאשם הזדמנות אחת לא להפעיל את המאסר על תנאי בשלמותו.

עוד ניתן ללמוד מגליון הרשעותיו של הנאשם, שגם לאחר ביצוע העבירה עליה הוא נותן את הדין היום, שב וביצע עבירה נוספת על פקודת הסמים המסוכנים, עליה כאמור נתן את הדין ומרצה בגינה מאסר בפועל.

יש להוסיף גם שאת העבירות ביצע הנאשם כ-6 חודשים בלבד לאחר שהשתחרר מריצוי מאסר של 10 חודשים על עבירות דומות.

2. אכן יש משמעות בעת מתן גזר הדין לחלוף הזמן בעת ביצוע העבירה, אולם כאמור, מגליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם, ניתן ללמוד שגם לפני וגם אחרי ביצוע עבירה זו, הוא ביצע עבירות על פקודת הסמים המסוכנים ומתסקיר המעצר שהוגש לעיוני על ידי ב"כ הנאשם, למדתי כי הנאשם עצמו תיאר עיסוקו בסם כמקור להכנסה כספית למשפחתו.

עוד ייאמר כי כתב האישום היה תלוי ועומד נגד הנאשם בבית המשפט, בעת שהוא סיים את ענייניו בבית משפט השלום ברמלה ומטעמיו הוא, כנראה, בחר שלא לצרפו, כאשר לא גילה את אוזנו של בא כוחו, על קיומו של כתב האישום.