מדינת ישראל נ' חאלד סעדיה

החלטה

המבקש זומן כדין, כפי שמעיד אישור המסירה המצוי בתיק.

אם טוען המבקש כי החתימה על אישור המסירה אינה חתימתו – טענה שבמהותה היא מרחיקת לכת ומכוונת למעשה כנגד רשות הדואר – היה עליו לפנות במכתב לרשות הדואר, להטיח זאת בפני המחלקה לפניות הציבור, לקבל את תגובתה לדברים, או את ממצאי בדיקתה בענין, ולפנות עם תשובתה לביהמ"ש.

לא ניתן לטעון טענה כזו חריפה כלפי רשות ציבורית כמו רשות הדואר, אשר חזקה עליה שהיא מבצעת את עבודתה בצורה תקינה, מבלי, לכל הפחות, לקבל את תגובתה לדברים ומבלי לאפשר לה לבדוק את טענת המבקש.

באשר לסיכוי הגנה, אין התייחסות של ממש לסיכויי ההגנה. הטענה הכללית בדבר קיומה של הגנה טובה כנגד האישום המיוחס למבקש, וכפירה כללית במיוחס לו, אין בהן די (רע"פ 1773/04 אלעוברא איסמעיל נ' מ"י (2004)). ההלכה הפסוקה קבעה לא אחת כי מי שמבקש להניע שוב את ההליך בו נשפט בהעדרו, עליו לשכנע את ביהמ"ש בצדקת טיעוניו על ידי פירוט הגנתו, לפרט את מכלול טענותיו כולל אסמכתאות (ראה רע"פ 9142/01, סוריא איטליא נ' מ"י (2003)).

בנסיבות אלה, לא אוכל להעתר לבקשה ואני דוחה אותה.

ניתנה היום, ג' אדר א תשע"א, 07 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: