מדינת ישראל נ' חאג יחיא(עציר)

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של התפרצות למקום מגורים, לפי סעיף 406(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – "החוק") וגניבה, לפי סעיף 384 לחוק.

לפי עובדות כתב האישום, ביום 19.9.2011 בין השעות 11:45 – 17:30, התפרץ הנאשם לביתו של מר מרדכי ענבר ברחוב עציון 14 כפר סבא (להלן – "הבית"), בכך שנכנס לבית לאחר שהרים תריס גלילה חשמלי, נכנס דרך חלון ויטרינת הבית וגנב ממנו מחשב נייד, מצלמת סטילס של חברת אולימפוס, חבילות סיגריות ובשמים.

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום. בישיבת המענה ביום 13.5.2013 הכחיש הנאשם, באמצעות ב"כ, שנכנס לבית כמתואר בכתב האישום ושגנב מתוכו רכוש כלשהו.

בפתח ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 28.11.2013 טען הנאשם לראשונה כי לפני כשלוש שנים ומחצה הביא אדם בשם דוד טדגי (להלן – "טדגי"), לבית אחותו – אשת המתלונן – על מנת לעשות חיפוי אבן. כפי שנראה להלן, בכך ביקש הנאשם לספק הסבר סביר להימצאות טביעות אצבעותיו על גבי תריס הגלילה החשמלי בבית.

הראיות שהביאה התביעה להוכחת אשמת הנאשם מסתכמות בשתי טביעות אצבעותיו שנמצאו, האחת מצדו החיצוני של השלב התחתון בתריס הגלילה והשנייה מצדו הפנימי של אותו שלב (ת/1, ת/4, ת/5 ועדות חוקר מז"פ רס"מ יוסף יוסף), וכן הובאו ראיות לשיטת ביצוע הפריצה – הרמת תריס הגלילה (עדותו של מרדכי ענבר כי עם גילוי הפריצה מצא את התריס מורם בחציו – עמ' 4 שורה 8; חוות דעתו המקצועית של חוקר מז"פ רס"מ יוסף יוסף כי זו הייתה שיטת הביצוע – עמ' 11 שורות 19-15, עמ' 12 שורות 9-3).

אמור מעתה: ההתפרצות בוצעה באמצעות הרמת תריס הגלילה החשמלי, וטביעות האצבע של הנאשם נמצאו מצדו הפנימי והחיצוני של השלב התחתון של התריס, בדיוק במקומות בהם ניתן לצפות שידי הפורץ יבואו במגע עם התריס.

התביעה הוכיחה באמצעות עדויות המתלוננים כי במהלך הפריצה נגנב הרכוש המתואר בכתב האישום. עניין זה אינו נתון במחלוקת.

הלכה פסוקה היא, כי ניתן להרשיע נאשם בדין גם כאשר הראיה המפלילה היחידה נגדו הינה הימצאות טביעה אחת או יותר מאצבעותיו או טביעת כף ידו במקום ביצוע העבירה, וזאת אם לא סיפק הסבר סביר ותמים לפשר הדבר [ע"פ 660/86 דהן נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(1) 785, 788 (1987); ע"פ 1624/04 ג'לבוש נ' מדינת ישראל (14.5.2009), פסקה 9 לפסק הדין].

בחקירתו במשטרה (ת/1) הכחיש הנאשם כי ביום 19.9.2011 פרץ לבית וגנב ממנו רכוש. הנאשם טען כי לפני שמונה שנים עבד בשיפוצים, אבל נפל וכיום מתפרנס מעבודות יומיות. הנאשם נשאל האם עבד ביומיות בכפר סבא ותשובתו הייתה – "לא זכור לי שעבדתי כאן בכפר סבא כאילו בבית פרטי" (שורה 16). הנאשם שלל עבודה בהרכבת חלונות, שלל היכרות עם משפחת ענבר, שלל שיצא לו לעבוד בבית פרטי ברחוב עציון בכפר סבא (שורות 25-24), ושלל גם שעבד בשיפוץ בתים (שורות 27-26). הנאשם נשאל כיצד הוא מסביר הימצאות טביעות אצבעותיו במקום הפריצה, על תריס הגלילה, והשיב שאין לו מושג כי בחיים שלו הוא לא עושה דברים כאלה (שורות 35-33). בסוף חקירתו הבהיר הנאשם כי עד לפני שבע שנים היה קבלן ובנה הרבה דירות, גם בכפר סבא. הנאשם אמר שאינו יודע כיצד הגיעו טביעות אצבעותיו למקום הפריצה (שורות 54-52).

הנאשם חזר, בתמצית, על גרסה זו בישיבת המענה.

כפי שצוין לעיל, בפתח ישיבת ההוכחות הראשונה שינה הנאשם את גדר כפירתו וביקש לספק הסבר סביר להימצאות טביעות אצבעותיו בכך שהובא למקום על ידי מר דוד טדגי על מנת לבצע עבודה של חיפוי אבן.

הצדדים הציגו לעדי התביעה את גרסתו המעודכנת של הנאשם.

המתלונן, מרדכי ענבר, אישר כי בביתו נעשתה עבודה של חיפוי אבן, ואולם העד הבהיר כי עבודה זו בוצעה לפני התקנת תריס הגלילה החשמלי, שנה וחצי קודם לפריצה בידי קבלן מבאר שבע בשם דני. לדברי העד, גיסו דוד טדגי עובד כרתך, והעבודה האחרונה שעשה בבית הייתה צביעת חדר מדרגות. "זה לא היה קשור לעבודת החיפוי, הוא לא עשה ולא הזמין קבלנים" (עמ' 5 שורה 20). בחקירת המשטרה הציגו לעד תמונה של הנאשם והוא לא זיהה אותו.

אשת המתלונן, בת שבע ענבר, העידה כי תריס הגלילה הותקן בביתה כשנה טרם הפריצה, על ידי קבלן בשם דני ליברוב. העדה היא שהתקשרה עם דני והוא עבד יחד עם פועל רוסי. העדה אישרה כי אחיה, דוד טדגי, צבע את הפרוזדור בביתה, לאחר התקנת התריס, ואולם טדגי ביצע את העבודה בעצמו. טדגי לא ביצע את חיפוי האבן בבית העדה, אלא הפועל הרוסי של הקבלן דני. בחקירת המשטרה הציגו לעדה תמונה של הנאשם והיא לא זיהתה אותו. מאז האירוע אחיה דוד טדגי לא אמר לה דבר על האירוע. הקשר בינה לבינו אינו קרוב בחצי השנה האחרונה. העדה לא ידעה לומר האם חיפוי האבן נעשה לפני או אחרי התקנת התריס.

בחקירתה הנגדית אישרה העדה כי אחיה דוד טדגי אמר לה שיש לו מישהו שיכול לעשות את חיפוי האבן, ואף הביא לפגישה עמה אדם ערבי מהמשולש. העניין לא הסתדר וכאמור עבודת החיפוי בוצעה באמצעות קבלן אחר. העדה הייתה חד משמעית בנוגע לזהות הגורם שביצע את עבודת חיפוי האבן ובשלילתה כי היה זה הנאשם (עמ' 9 שורות 7-4).

הנאשם העיד כי בחקירתו במשטרה לא זכר שנכנס לבית בו בוצעה הפריצה. רק כאשר ראה את המתלוננים בבית המשפט נזכר שהיה אצלם בבית. לדברי הנאשם, במשך יומיים עשה עבודת חיפוי אבן בבית המתלוננים ואף ישב, בנוכחות טדגי, עם בעלת הדירה שהביאה לו שתיה. הנאשם הסביר הימצאות טביעות אצבעותיו על גבי תריס הגלילה בכך שבמהלך העבודה הוא נוגע "בכל מקום", נשען על קירות ומנקה אבק (עמ' 13 שורות 17-14).

בחקירה הנגדית טען הנאשם כי פגש את אחותו של טדגי בביתו של האחרון, ושם סיכמו על ביצוע העבודה בביתה. לטענת הנאשם טדגי עזר לו לבצע את העבודה בבית המתלוננים. הנאשם אישר כי בת הזוג שלו היא אחותה של אשתו של טדגי. לדברי הנאשם בת שבע שילמה לו את שכרו, אך לא זכור לו כמה קיבל.

טדגי העיד מטעם ההגנה. לדבריו מכיר את הנאשם שנים הרבה. יש לנאשם ילד משותף עם אחות של אשתו. השניים עבדו הרבה ביחד והנאשם עזר לו ולקח אותו לעבודה כשלא מצא פרנסה. לדברי העד, אחותו בת שבע רצתה לשפץ את הבית. העד הציע לנאשם לבוא. ישבו העד, הנאשם, בת שבע ובעלה בבית המתלוננים (עמ' 16 שורה 23) והנאשם נתן הצעת מחיר. בת שבע רצתה לעשות עבודות אבן בכניסה ומאחור, לשפץ את הקומה השנייה ולרצף את המרפסת בקרמיקה. העד לא ידע האם הנאשם ביצע את העבודה, והיה מוכן לאשר רק שנתן הצעת מחיר. העד הביע דעתו שהנאשם אינו מסוגל לפרוץ, ואישר שהוא מסוכסך עם אחותו קרוב לחצי שנה.

לאחר ששמעתי את העדים נחה דעתי כי ההסבר שסיפק הנאשם להימצאות טביעות אצבעותיו על גבי השלב התחתון בתריס הגלילה החשמלי אשר הורם כחלק ממעשה הפריצה לבית המתלוננים, אינו הסבר סביר כל עיקר.