מדינת ישראל נ' חאג יחיא(עציר) ואח'

החלטה

המשיב ואחיו, מוחמד חאג' יחיא (להלן – מוחמד), הועמדו לדין בבית משפט זה בגין ביצוע עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות בצוותא והחזקת סכין שלא כדין.

לפי עובדות כתב האישום, המשיב ומוחמד הם אחים המתגוררים בטייבה בשכנות למר חאלד קורד (להלן – המתלונן). ביום 18.3.10 בשעה 20:45 או בסמוך לכך התרחש אירוע אלים בין המשיב לבין המתלונן. בהמשך ובתגובה לאירוע דקרו הנאשמים את המתלונן באמצעות מברגים בבטנו ובגבו. מעשי הנאשמים גרמו למתלונן שני פצעי דקירה בדופן הבטן וכן פצע דקירה שטחי בגב.

ביום 27.4.10 הוריתי, לאחר שקבעתי כי ישנן ראיות לכאורה לכל אשר יוחס לנאשמים בכתב האישום, לעצור את המשיב עד תום ההליכים, ובמקביל לשחרר את מוחמד לחלופת מעצר עליה המליץ שירות המבחן.

בהחלטתי זו עמדתי על כי, להבנתי, הכלל במקרים כגון דא הוא מעצר. טעם הדבר הוא בכך שמי שמסוגל לנקוט באלימות קשה, בצוותא חדא ותוך שימוש בנשק חם או קר, נגד זולתו, מעיד על עצמו כי מסוכן הוא לציבור ולאותם יחידים מהציבור אשר כלפיהם הופגנה אותה אלימות (ראו והשוו בש"פ 2773/02 יושבייב נ' מדינת ישראל, לא פורסם (2002), בש"פ 1049/04 שיטרית נ' מדינת ישראל, לא פורסם (2004), בש"פ 5571/03 טריף נ' מדינת ישראל, לא פורסם (2003)).

כעולה מתסקיר המעצר שהוגש ביום 26.4.10 בעניינו של המשיב, שלל המשיב כל קשר לאישומים המיוחסים לו ושירות המבחן העריך כי המעשים העומדים ביסוד כתב האישום בוצעו על רקע קנאותו של המשיב לכל פגיעה במשפחתו. זאת ועוד, אף כי נערכה סולחה בין המשפחות, העריך שירות המבחן כי קיים סיכוי ממשי להישנות התנהגות בעייתית מצד המשיב אם ישוחרר לחלופת מעצר. חרף האמור בדק שירות המבחן חלופות למעצר שהוצעו לו ושלל אותן: אמו של המשיב נשללה כמפקחת יעילה נוכח התלות הכלכלית שלה במשיב ובאחיו; דודו של המשיב נתפס אמנם כמעורב בחיי המשפחה, אולם שירות המבחן הביע ספקות בנוגע ליכולתו לצמצם את הסיכון הכרוך במצבו של המשיב. שירות המבחן הדגיש כי המשיב הוא צעיר אימפולסיבי, הסובל מתסכולים וקשיים רגשיים ובעל יכולת מוגבלת למתן תגובותיו במצבי לחץ. על כן הגיע שירות המבחן למסקנה כי רק חלופת מעצר נפרדת, סמכותית ומציבת גבול, המרוחקת ממקום מגורי המשפחה, עשויה לצמצם את הסיכון הנשקף מן המשיב במידה מספקת.

הוריתי, אפוא, לעצור את המשיב עד תום ההליכים. אחיו של המשיב, מוחמד, שוחרר לחלופת מעצר תוך הצבעה על מספר הבחנות משמעותיות בינו לבין המשיב.

על החלטת המעצר ערר המשיב לפני בית המשפט המחוזי (עמ"ת 40909-04-10). בית המשפט המחוזי (כב' השופט גרוסקופף) הביא את הצדדים להסכמה, לפיה יבחן שירות המבחן פעם נוספת את האפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר אחרת. בית המשפט המחוזי הבהיר בהחלטתו כי אין בשליחת המשיב לתסקיר נוסף משום הבעת עמדה בשאלה האם ראוי לשחררו לחלופת מעצר, אם לאו.

כמצוות בית המשפט המחוזי הוגש לבית משפט זה תסקיר נוסף בעניינו של המשיב.

בתסקיר מיום 1.6.10 בחן שירות המבחן חלופת למעצר בבית דודו של המשיב, מר עבד אלרמחאן סלאמה, בקלנסווה, ובפיקוח הדוד, וכן אמו של המשיב ודודתו. שירות המבחן שלל את החלופה המוצעת, בעיקר משום שהתרשם כי מר סלאמה אינו גורם רציני ובעל סמכות להציב למשיב גבולות. כן נאמר בתסקיר כי מר סלאמה לא יוכל לפקח על המשיב באופן מלא, ואילו הדודה – גב' מסארוה – מבינה באופן ראשוני בלבד את הבעייתיות והסיכון במצבו של אחיינה ואף היא אינה בעלת סמכות כלפיו. עם זה נאמר בתסקיר כי גב' מסארוה תוכל לשמש מפקחת משנית לחלופת מעצר טובה אחרת, אם תוצג כזו חלופה.

בהיעדר המלצת שחרור של שירות המבחן שבתי והוריתי, ביום 3.6.10, לעצור את המשיב עד תום ההליכים.

על החלטה אחרונה זו שב המשיב וערר לפני בית המשפט המחוזי (עמ"ת 39690-06-10). ביום 4.7.10 קיבל בית המשפט המחוזי (כב' השופטת רג'יניאנו) את הערר והחזיר את הדיון לבית משפט זה על מנת שיבחן חלופה נוספת למעצר באמצעות שירות המבחן. בית המשפט המחוזי קבע כי שגגה נפלה תחת ידיו של בית משפט זה בכך שלא בחן את החלופה הנוספת שהוצגה לו במהלך הדיון, ואף לא הורה לשירות המבחן לבדוק אותה.

בצד זה הבהיר בית המשפט המחוזי במפורש בהחלטתו כי אין בהפנייתו של המשיב לשירות המבחן כדי להביע עמדה כלשהי לגבי הערר, ובית משפט זה יחליט על פי שיקול דעתו וכטוב בעיניו.

כמצוות בית המשפט המחוזי נתבקש שירות המבחן לערוך תסקיר נוסף אודות המשיב.

בתסקיר מיום 14.7.10 בחן שירות המבחן את חלופות המעצר שהוצעה לו – מעצר בית בבית דודתו של המשיב, גב' אלמאזה בראנסי; מעצר בית בבית דודתו האחרת, גב' סולאפה בראנסי; או מעצר בית בביתו של עבד אלרחמאן סלאמה בפיקוחן של הדודות. שירות המבחן התרשם כי דודותיו אלה של המשיב אינן מודעות די הצורך לקשייו ולמצבו הבעייתי של המשיב ולא תוכלנה לשמש מפקחות יעילות לו. בנוסף, העריך שירות המבחן כי השתיים, שהינן בעלות משפחה משלהן, לא תוכלנה לעזוב את ביתן בטייבה ולשהות תקופה ארוכה עם אחיינן בביתו של זר בקלנסווה. שירות המבחן שב וקבע כי מר סלאמה מגלה גישה פסיבית, והעיר כי היכרותו עם המשיב הינה על רקע עברייני. נוכח כל אלה חזר שירות המבחן על המלצתו השלילית בנוגע למשיב, וקבע כי הוא "זקוק לדמות סמכותית ומשמעותית בחייו, שתוכל לסייע לו בשמירה על תנאי מעצר הבית מחד ומאידך לספק מסגרת מכילה לרגשותיו וקשייו...".

בדיון ביום 18.7.10 ביקש ב"כ המשיב כי אדחה את הדיון ובמקביל אורה לשירות המבחן לבדוק חלופה נוספת למעצר – בבית דודו של המשיב. ב"כ המבקשת התנגדה לכך בהצביעה על כך שהדוד המוצא הוא אותו דוד שנפסל על ידי שירות המבחן בתסקיר הראשון. נעתרתי לבקשת הדחיה נוכח גישתו של בית המשפט המחוזי, כעולה מהחלטתו בעמ"ת 39690-06-10, לפיה ראוי לבחון כל חלופה נוספת למעצר שיציע המשיב, והוריתי לשירות המבחן לשוב ולבחון האם החלופה המוצעת עונה על ההגדרה – "חלופת מעצר נפרדת, סמכותית ומציבת גבול, המרוחקת ממקום מגורי המשפחה" – הגדרה שהציב שירות המבחן עצמו בתסקיריו אודות המשיב.

ביום 30.8.10 התקבל התסקיר האחרון בעניינו של המשיב. שירות המבחן נפגש עם המשיב והתרשם כי הלה הראה הבנה ראשונית למשמעות החשדות נגדו והביע צער על התנהגותו והסתבכותו. עוד התרשם שירות המבחן מרגיעה במצבו של המשיב ומרתיעה שלו עקב מעצרו הממושך, באופן שמצמצם את הסיכון במצבו. שירות המבחן נפגש עם אמו של המשיב, וכן עם דודו ושתיים מדודותיו שהביעו נכונות לפקח עליו בתנאי מעצר בבית דודתו גב' סלווה מסארווה בטייבה. שירות המבחן התרשם כי הדוד, הדודות והאם מבינים יותר את משמעות התנהגותו הבעייתית של המשיב ותוצאותיה, וכן את תפקידם לפקח, ולהערכתו יוכלו לספק לו מסגרת מכילה ומציבת גבול שתצמצם הסיכון להישנות עבירות. שירות המבחן המליץ לשחרר את המשיב למעצר בית מלא בבית דודתו גב' סלווה מסראווה בטייבה, בפיקוחה ובפיקוח דודו מר אכרם בראנסי, ודודתו גב' סולאפה בראנסי. כן המליץ שירות המחן לאסור על יצירת קשר עם המתלונן ולהעמידו בפיקוח.

בדיון ביום 2.9.10 עמדה ב"כ המבקשת על התנגדותה לשחרור המשיב. עו"ד נוסבאום הצביעה על כי החלופה המוצעת כיום נפסלה בעבר על ידי שירות המבחן, ועל כך שהסיכון הנובע משחרורו קיים גם היום, בהעדר אינדיקציה על סיום הסכסוך בין המשפחות. ב"כ המשיב, עו"ד ג'אבר, סבר כי החלטתו של בית המשפט המחוזי בערר מחייבת להורות על שחרור המשיב במקרה שיוגש תסקיר חיובי. עוד טען כי הימנעות משחרור המשיב תיחשב אפליה פסולה, בהתחשב בשחרור אחיו מוחמד, וכי אין מניעה לשחרר את המשיב לחלופה בעיר טייבה, אף כי גם המתלונן מתגורר בה.

המפקחים המוצעים נחקרו בבית המשפט.

ראוי לציין כי דודו של המשיב, מר אכרם בראנסי, הודה בבית המשפט כי יש לו עבר פלילי ישן בהחזקת נשק. לדבריו "הסתבכתי עם בן אדם והיה לו נשק, האשימו אותי שיש לי נשק, לא השתמשתי בנשק. אני עליתי על טרמפ איתו". מגיליון הרישום פלילי של מר בראנסי שהציגה לי המבקשת, עולה כי הלה הורשע בשנת 1996 בעבירות של גניבת רכב, קשר לפשע, החזקת נשק שלא כדין וגניבה מרכב. הוא נדון על ידי בית משפט זה לשנתיים מאסר בפועל. עוד עולה מגיליון ההרשעות האמור כי למר בראנסי הרשעה נוספת משנת 2001, שעניינה עבירות של תקיפת עובד ציבור, איומים והעלבת עובד ציבור.