מדינת ישראל נ' חאג יחיא עבדאלחל

פסק דין

לפני ערעור על גזר דין בימ"ש לתעבורה בנתניה (כב' השופטת רות רז) בתיק ת722-06-09 מיום 25.2.10, בו הורשע המשיב בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת, לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961.

העונש שגזר בימ"ש קמא – קנס בסך 1,500 ₪, 4 חודשי פסילה בפועל בניכוי 30 ימי פסילה מינהלית, הפעלת פסילה על תנאי בת חודשיים מיום 11.7.07 בימ"ש תעבורה נתניה בתיק 51200618745 בחופף, הפעלת פסילה על תנאי בת חודשיים מיום 2.3.08 בימ"ש תעבורה פ"ת בתיק 2267/07 באופן חופף, הפעלת פסילה על תנאי בת 3 חודשים מיום 19.6.08 בימ"ש תעבורה נתניה בתיק 51200596297 בחופף, פסילה על תנאי בת 4 חודשים למשך 3 שנים.

על פי העובדות הצריכות לענין, ביום 25.10.08 נהג המשיב במהירות מופרזת ברחוב טשרניחובסקי בכפר סבא, במקום בו המהירות המותרת היא 50 קמ"ש, במהירות של 104 קמ"ש.

לאחר שמיעת ראיות בתיק, הורשע המערער ודינו נגזר לעונשים אשר צוינו לעיל. ומכאן הערעור שלפני.

בנימוקי הערעור מציין ב"כ המערערת עברו התעבורתי הכבד של המשיב, הכולל 9 הרשעות קודמות, הכוללות: התנהגות הגורמת נזק, נהיגה בלא זהירות, חציית שטח הפרדה על ידי רכב, עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף, חניה על שולי דרך לא עירונית, הסעת נוסע לא חגור, נהיגה ללא מלווה.

עוד נטען, כי מדובר במהירות למעלה מכפליים מהמהירות המותרת, שיש בה כדי לגרום לסיכון ממשי לציבור המשתמשים בדרך, בין היתר בשל העדר יכולת תמרון רכב במהירות זו, על כל המשתמע מכך.

בימ"ש קמא טעה, לטענת המערערת, בשעה שסטה בסטיה קיצונית ממדיניות הענישה הקיימת ומגמת הפסיקה להחמיר בעונשם של נהגים שנהגו במהירות מופרזת.

טיעוני המערערת נתמכים בפסיקה, ע"פ 6563/09, רע"פ 2945/03, רע"פ 133/88.

מכאן בקשת המערערת להחמיר בעונשו של המשיב.

ב"כ המשיב טען לדחיית הערעור. לטענתו, יש לאבחן הפסיקה שהוגשה על ידי המערערת. כך למשל, ע"פ 6563/09 קשריאן שי נ' מדינת ישראל, שכן בענין קשריאן המהירות הייתה 133 קמ"ש במקום 50 קמ"ש, בעוד שבענייננו מדובר במהירות של 104 קמ"ש בלבד. בנוסף, העבירה בוצעה בענין קשריאן בשעה 14:18 אחה"צ, ואילו המשיב ביצע העבירה בשעה 01:00 בשעה שהסכנה למשתמשים בדרך פחותה.

עוד נטען על ידי ב"כ המשיב כי לא מדובר בעבר תעבורתי כבד, למשיב רק 9 הרשעות קודמות, בעוד שבמקרים אחרים מדובר על מספר הרשעות קודמות גדול בהרבה ממקרה המשיב.

המשיב נמצא במצב כלכלי קשה, צורף תדפיס חשבון בנק. רק לאחרונה המשיב התקבל לעבודה במרחק מהעיר טייבה, כשאין הסעה מסודרת למקום העבודה. אין סכנה מהמשיב.

לגופו של עניין:

דין הערעור להתקבל.

1.עיינתי בגזר דין בימ"ש קמא, ולא מצאתי נימוק לעונש המקל מאוד עם המשיב להחפפת פסילות על תנאי לעונש בן 4 חודשי פסילה שנגזר בפועל על המשיב.

אין כל התייחסות בגזר הדין לגילו הצעיר של המשיב, לעברו התעבורתי הכולל בין היתר תאונת דרכים, למעט ציון עברו ותו לא.

2.גילו הצעיר של המשיב, 20 במועד ביצוע העבירה, ותק נהיגה קצר, ריבוי העבירות, כשרובן עבירות חמורות, כגון גרם תאונת דרכים, חציית קו הפרדה רצוף, נהיגה ללא מלווה, באלה יש להעיד על נהיגתו המסוכנת ביותר של המשיב, אשר טרם רכש מיומנות בנהיגה.

נהג צעיר עם ותק נהיגה קצר מחויב להקפיד על כללי התעבורה, לנהוג על פי חוק, ובכך לסגל לעצמו מיומנות נהיגה בטוחה.

נהיגה במהירות של למעלה מפי שניים מהמהירות המותרת על ידי נהג חסר מיומנות בנהיגה, הינה הרת אסון, ובוודאי במקום שיכולת תמרון הרכב במהירות כזו גבוהה נמוכה יחסית לכביש עירוני.