מדינת ישראל נ' חאג' יחיא(עציר)

החלטה

בפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו.

כתב האישום מייחס למשיב בשלושה אישומים עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, הכשלת שוטר וסחר בסם מסוכן.

ב"כ המשיב חלק על קיומן של ראיות לכאורה, ולטענתו דווקא משום הודאת המשיב בחלק מהעובדות נשוא כתב האישום יש להקפיד ולבחון קיומו של "דבר מה" בשלב זה. בהעדרו של "דבר מה" בחלק מהאישומים ממילא לא ניתן להגיע למסקנה בדבר קיומן של ראיות לכאורה.

על פי האישום הראשון בכתב האישום, בתאריך 3.3.11 ישב המשיב במעבר להולכי רגל, סמוך לבית הקפה של אכרם מסארווה. עת שהתקרב לעבר המשיב השוטר גולן דהן וצעק לעברו "אברהים משטרה" השליך המשיב בתגובה מידיו שקית לעבר עץ סמוך. לאחר שהשוטר אחז בו החל להשתולל ולנסות להשתחרר מאחיזה זו, במעשים אלו נתפסו סמים מסוג הירואין במשקל 7.9025 גרם נטו מחולק ל-29 שקיות קטנות.

לטענת ב"כ המשיב עולה מדוח השוטר מיום 3.3.11 שעה 11:45 כי הסמים שנתפסו היו מחולקים לשקית לבנה שקופה, כפי שהשוטר ראה את המשיב זורק כביכול וכן לשקיות קטנות לבנות שקופות מפוזרות על האדמה. הואיל והשוטר מצא לנכון לערבב את הסמים , נוצר מצב ראשית שלא ברור מה היתה כמות הסמים בשקית הלבנה השקופה ומה היתה הכמות הנפרדת בשקיות האחרות. יתר על כן , בכל הנוגע לתפיסת השקיות הפזורות אין דבר מה התומך להודאת החשוד להחזקתם על ידו.

מדוח השוטר דהן עולה כי כאשר פנה אל המשיב ושאל אותו באשר לשקית הלבנה וכן השקיות הקטנות השיב המשיב כשהוא מצביע הן על השקית ובתוכה החומר החשוד כסם והן על השקיות הקטנות כחומר השייך לו.

באישום השני, מיוחס למשיב באותו יום, 3.3.11 בשעות הבוקר, כשהמשיב יושב סמוך לבית הקפה הנ"ל מכירה של מנת סם מסוכן מסוג הירואין, לשלושה אנשים שזהותם אינה ידועה, בתמורה ל-35-40 ₪. על פי האישום השלישי במהלך השבועיים עובר ליום 3.3.11 בטייבה במהלך כל יום מכר המשיב מנת סם מסוכן בכמות שאינה ידועה במדויק ל-10 אנשים שזהותם אינה ידועה בתמורה ל-35-40 ₪.

אין חולק כי האישומים האחרונים הנ"ל נתמכים כולם בהודאת המשיב. לטענת ב"כ המשיב גם בהודאה זו אין דבר מה ובנסיבות גבייתה מהמשיב ממילא היא מקימה ספק ברצינותה ומהימנותה של ההודאה.

ב"כ המבקשת בטיעוניה ובהפנייתה לספרו של השופט קדמי ,טענה כי די בקיומו של דבר מה לחלק מהראיות עת שמוגש כתב אישום הכולל מספר אישומים , בדומה למפורט בכתב האישום בתיק זה.

בשלב זה של הדיון, שביהמ"ש בוחן דבר קיומן של ראיות לכאורה, עליו לבחון אם בכוחו של חומר הראיות הגולמי המצוי בידי התביעה להצביע על סיכוי סביר להרשעה בסופו של ההליך הפלילי. ראה: בש"פ 8087/95 זאדה נ. מדינת ישראל פ"ד נ (2) 133.

בכל הנוגע לקיומו של דבר מה הנדרש להודאה, הרי ניתן להסיקו ממכלול הראיות בתיק, וזאת כמובן בשלב זה, לכאורה.

מקובלת עלי טענת המבקשת כי יש בחומר הראיות כדי להקים את הצורך בשלב זה לקיומו של דבר מה. את זה יש למצוא בדוח השוטר דהן, כפי שהציג למשיב אשר הודה בשייכותו של הסם גם בכל הנוגע לשקית השקופה וגם בכל הנוגע לשקיות הפזורות.

אמנם, לגבי האישומים 2 ו-3 נמצאת תמיכה מלאה בהודעת המשיב, אשר מפרט עיסקאות שביצע, מחירים שגבה ונסיבות הביצוע. דבר מה להודעה זו יכול שיימצא גם במקורות חיצוניים. זאת אם מתוך עובדות כתב האישום עצמו ואם מתוך התיאורים עצמם מפורטים ככל שיהיו של המשיב.

לעניין זה אני מפנה לבש"פ 2833/10 פלוני נ. מדינת ישראל .

זאת ועוד, הלכה היא כי פסלות הדרכים שהובילו להודאה אינה רלוונטית לדיון בשלב המעצר עד תום ההליכים. זאת עוד נקבע בב"ש 108/76 מדינת ישראל נ. מימון.

לפיכך, בכל הנוגע לחומר הראיות המצוי בתיק אני קובעת כי די בהם לעמוד במבחן הלכת זאדה ולשמש כראיות לכאורה.

ניתנה והודעה היום כ"ד אדר ב תשע"א, 30/03/2011 במעמד הנוכחים.

רחל קרלינסקי, שופטת

החלטה

אני מורה לשירות המבחן להכין תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, שיבחן בין היתר את שאלת המסוכנות , את הדרך לאיונה וחלופת מעצר מתאימה, בנסיבות.