מדינת ישראל נ' ח'ליל(עציר)

החלטה

בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בת"פ 790-04-10, המייחס לו עבירות של הסגת גבול בצוותא לעבור עבירה, לפי סעיפים 447(א)(1) + 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, תגרה במקום ציבורי בצוותא, עבירה לפי סעיפים 191 + 29 לחוק הנ"ל, תקיפה סתם על ידי שניים בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 382(א)(1) לחוק הנ"ל, תקיפה סתם, עבירה לפי סעיף 379 לחוק, חבלה במזיד לרכב, עבירה לפי סעיף 413 ה' לחוק הנ"ל.

לפי הנטען בעובדות כתב האישום המתוקן, ביום 5.3.10, שעה 23:50 לערך, עת עבד כשומר באולם השמחות "ניווין" בכפר מכר, הותקף מר נידאל שרכסי ונחבל בגופו בנסיבות שאינן ידועות למבקשת ובמועד הנ"ל הגיע המשיב, יחד עם אחרים לבית העסק הנ"ל, הסיג גבול בבית העסק במטרה לעבור עבירה, באופן שטיפס מ על שער הכניסה הראשי ונכנס פנימה. בהמשך , השתתף המשיב בתגרה במקום ציבורי, במהלכה תקפו את מר עובור שרכסי (המתלונן מס' 2) , כנטען בעובדות כתב האישום, בעובדות כתב האישום במכות ידיים, סטירות ובעיטות וגרמו להפלתו ארצה ובהיותו של המתלונן על הרצפה, תוך שהוא הודף את התוקפים, המשיכו המשיב ו אחרים לתקוף אותו, כאשר שותפו, נ ב י ל אבו זלאם, מחזיק באקדח בצבע שחור וניגש למתלונן הנ"ל לתקוף אותו באמצעותו, אך נמנע מלעשות כן על ידי מר נידאל הנ"ל, ומשניסה מר עובור לברוח מהמקום, היכה בו המשיב במכות אגרופים ובעיטות, ובהמשך, ותוך כדי שנביל מח זיק באקדח הנ"ל בתנועה מאיימת בק רבת המתלונן עובור, ירה לכיוון הרצפה, ובהמשך, יחד עם אחרים דחפו מתלונן זה לעבר הקיר ותקפו אותו נמרצות. גם בהמשך חבר המשיב לאחרים ותקפו את מר עובור במכות ידיים ובעיטות, המשיב הגיע לרכבו של מר נידאל הנ"ל, שחנה במקום, ובאמצעות עגלה עשויה מברזל, גרם חבלה למכסה המנוע ולשמשה הקדמית בנזק שערכו 4,146 ₪.

הסניגור הסכים לקיומן של ראיות לכאורה לעניין עבירות של הס גת גבול ותגרה, וכן לעניין יתר העבירות , אם כי בעוצמה נמוכה יותר.

ב"כ המבקשת טענה לקיומן של ראיות לכאורה, ציינה את עברו הפלילי של המשיב, טענה לקיומה של עילת מסוכנות במדרג גבוה וכן לחשש לשיבוש הליכי משפט, כאשר המשיב ניסה להקשות על הליך הזיהוי כאשר שידל אחר לגדל זקן, תוך כדי מעצרו , ועתרה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

הסניגור ביקש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, שעניינה מעצר בית מלא בכפר יסיף בפיקוח קרובי משפחה וטען שעילת המסוכנות אינה במדרג גבוה, וכן טען כי לא קיים חשש לשיבוש הליכי משפט והוסיף כי ההליכים בתיק העיקרי צפויים להימשך זמן רב .

בהתקיים במצטבר שלושה רכיבים, יורה בית המשפט על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים נגדו:

ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, עילת מעצר, והעדר אפשרות לשחררו בחלופת מעצר, שפגיעתה בחירותו פחותה מזו שבהשמתו מאחורי סורג ובריח.

ראיות לכאורה להוכחת אשמת הנאשם, משמע, ראיות בהן טמון פוטנציאל סביר להרשעתו, בסופו של יום, בתיק העיקרי, היינו, ראיות המקימות סיכוי סביר כי הנאשם יורשע בעבירה המיוחסת לו, בתום בירור אשמתו בהליך העיקרי.

כאמור, הסניגור מסכים לקיומן של ראיות לכאורה, כאשר עוצמתן של אלה לעניין עבירות התגרה והסגת גבול פלילית בצוותא, לשיטתו, גבוהה מזו של יתר העבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום.

המזכר שערך השוטר אליהו אליהו, מיום 10/3/10, לפיו, הוא, יחד עם השוטר סביתי מוניר, קיימו מפגש עם המקור, שזיהה, לפי צפייה בסרטון שהופק במצלמות האבטחה של בית העסק, את המשיב מבצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, אינו ראיה קבילה, בהיותו עדות שמיעה, לעניין דברי המקור, לפיהם, הוא מזהה את המשיב ואחרים, שהרי, המקור אינו עד תביעה, פרטיו לא ידועים להגנה, ו הוא לא יעמוד לחקירה נגדית בבית המשפט, לבחון אמינות ומהימנות הזיהוי הנ"ל. אני מפנה לעניין זה להחלטתי במסגרת תיק מ"ת 816-04-10 מיום 13/4/10, בעניינו של נאשם אחר בפרשה זו.