מדינת ישראל נ' ח'טיב

פסק דין

לפני שתי תביעות במסגרתן עותרת המדינה באמצעות מינהל מקרקעי ישראל לסילוק ידם של הנתבעים מהמקרקעין הידועים כחלקה 19 בגוש 19412 מאדמות הישוב דיר חנא.

התובעת מתבססת על תצהירו של מר נמרוד כפרי-מפקח מטעמה אשר על פי גרסתו מצא כי הנתבעים הקימו במקרקעין המצויים כולם בבעלות התובעת, דיר צאן שלא כדין וללא הסכמה. הנתבעים נדרשו לפנות את המקרקעין, לפרק ולסלק את שהוקם ברם לא נענו ומכאן התביעה.

הנתבעים הגישו את תצהיריהם, הם אינם כופרים בכך שחלק מהמקרקעין אכן תפוסים על ידם כמתואר ע"י מר כפרי ברם הם טוענים כי לא מדובר בשינוי מצב או במצב חדש אלא המקרקעין היו מוחזקים ע"י משפחתם מזה עשרות בשנים ועוד לפני קום המדינה ותמיד שימשו לצרכי פרנסה קרי גידול בע"ח.

הנתבעים מציינים כי סברו שאביהם הגיע להסדר בדבר החזקת המקרקעין ומכל מקום וככל שיתברר שאין להם זכות שבדין, הם מבקשים להגיע להסדר כזה.

בדיון שהתקיים לפני התברר כי בנסיבות העניין אין אפשרות להסדיר את שימוש הנתבעים במקרקעין היות ולגביהם יש תכנית בדבר הצעתם לציבור במסגרת מכרז והם מיועדים לבניית בתי מגורים לתושבים וכחלק מהמאמץ לפתור את מצוקת הדיור במגזר הערבי.

ב"כ התובעת טען כי על מנת להציע את המגרשים לציבור, על החלקה להיות פנויה ונקיה וכי רק החזקתם של הנתבעים בה מעכבת את יציאת המכרז.

הנתבעים אשר היו מודעים לחולשת טענותיהם ולבעיה הראייתית בהוכחת זכותם במקרקעין הפנו לכך שפרנסת משפחתם המורחבת תלויה במשק החי החקלאי וכי אין להם כעת מקום אליו יוכלו להעביר את הדיר/הרפת ושאר הפעילות החקלאית.

הנתבעים ציינו כי פנו והם פונים בניסיון לאתר שטח מתאים ברם עקב מגבלות תברואתיות ואחרות, אין הקצאת שטחים בסביבתם וביקשו פרק זמן ארוך ככל הניתן ע"מ לנסות ולאפשר להם להעביר את המשק באופן שיפגע במידה הפחותה ביותר בפרנסתם.

הצדדים הסכימו בדיון כי המחלוקת שנותרה בתיק היא בשאלת מועד הפינוי קרי הארכה שתינתן לנתבעים על מנת למצוא ולהקים את הדיר/רפת במקום אחר. על בסיס הסכמה זו נשמעו טיעוני ב"כ התובעת ולב"כ הנתבעים ניתנה אפשרות לסכם בכתב.

ב"כ התובעת טען בטיעוניו בין היתר כי הנתבעים מודעים מזה כשנה לכך שהם נדרשים לפנות את המקרקעין ולכן יש לקצוב להם תקופה קצרה ככל שניתן.

מסיכומי ב"כ הנתבעים עלתה פתאום טענה שאיננה קשורה להסכמה שניתנה בפרוטוקול והנוגעת לייעוד המקרקעין לשיווק לציבור. הנתבעים טוענים כי הקרקע הספציפית איננה מיועדת לשיווק.

עם כל הכבוד, לא זו המחלוקת בתיק ולא זו הפלוגתא שעליה להיות מוכרעת בהתאם להסכמת הצדדים בדיון. בין אם הקרקע הספציפית מיועדת לשיווק ובין אם היא גובלת בקרקע המשווקת הדבר איננו יוצר לנתבעים זכות קניינית או אחרת. גם לא ניתן להצהיר דבר אחד בקשר למקרקעין בתצהיר עדות ראשית ולטעון דבר אחר בסיכומים.

יחד עם זאת, יש לתת משקל לטענות כפי שמיד יפורט.

שקלתי את טענות הצדדים, ענין התכנית והמכרז אכן עלה לראשונה בדיון, יש להניח כי מדובר בתכנית שלא תבוצע מידית (ואין ראיה המעידה כך) ויש להניח כי טענות הנתבעים בדבר החזקה ארוכת שנים מצד משפחתם במקרקעין אינן תלושות יש בהן ממש ובכל זאת, עד לאחרונה איש לא פנה אליהם (או לפחות אין כי הייתה פנייה שכזו) מה שגרם להסתמכות כלכלית על מצב קיים. לא מן הנמנע שחלק מהקרקע התפוסה איננה מיועדת לשיווק ואולי לגבי יכולים הצדדים להגיע להסדר זמני או אחר.

מעבר לכך,אינני יכול להתעלם מכנותם ונכונותם של הנתבעים להגיע להסדר מצד אחד ומצד שני נכונותם לפנות את המקרקעין ולא לנהל הליך משפטי רק על מנת למשוך זמן, פרנסת משפחות איננה דבר של מה בכך ולכן הנני פוסק כדלקמן:

הנתבעים יפנו את המקרקעין נשוא התביעה הידועים כחלקה 19 בגוש 19412 מאדמות דיר חנא לרבות הריסת וסילוק הבנוי והמחובר אליהם ויחזירו אותם לתובעת זאת עד ליום 1.9.15 ולאחר מכן לא יחזיקו ולא יעשו עוד שום שימוש במקרקעין אלו.

ככל שלא יעמדו הנתבעים בהוראות פסק הדין לעיל, תהיה לתובעת הזכות לפעול ולבצע בעצמה את פסק הדין על חשבון הנתבעים (יחד ולחוד).

הנני מאפשר לנתבעת לפצל את סעדיה כמבוקש.

בנסיבותיו המיוחדות של התיק, לא אחייב את הנתבעים בהוצאות.