מדינת ישראל נ' ח'טיב

החלטה

כתב האישום הוגש וסומן נ/1.

פסק הדין, הוגש וסומן נ/2.

ניתנה והודעה היום ט"ו תמוז תשע"ב, 05/07/2012 במעמד הנוכחים.

שלמה בנג'ו, שופט

ב"כ הנאשם ממשיך:

החלטה

בפניי טענה מקדמית בדבר קיומו של "סיכון כפול" ולפיה מתבקש בית המשפט לבטל את כתב האישום שבפניו בשל טענה זו.

כנגד הנאשם הוגש לבית המשפט הזה כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות, הנובעת מסירובו להיבדק בדיקת דם. לפי עובדות כתב האישום בתאריך 20.4.11 בשעה 21:45, נהג הנאשם ברכב הונדה ברח' הגיבורים בחיפה, התבקש למסור דגימת דם לצורך בדיקת שכרות, סירב ומכוח סירובו קמה כאמור החזקה הקבועה בחוק ולפיה הואשם בנהיגה בשכרות.

לפי נ/1 ו/ נ/2, עולה כי באותו מעמד הנאשם נהג ברכב כאשר רישיון הנהיגה שלו פקע עוד בשנת 07' ועל כן נרשם לו דוח והזמנה למשפט ביחס לעבירה זו. כתב האישום הוגש לבית משפט זה במסגרת תיק 4469-07-11, וביום 11.9.11 התייצב הנאשם, הודה והורשע בעבירות המיוחסות לו כשבית המשפט גוזר עליו עונש של פסילה למשך 12 חודשים, פסילה של 3 על תנאי למשך 3 שנים וקנס על סך 1,000 ₪.

הסנגור טוען, כי בנסיבות אלה חלה טענת "סיכון כפול" שכן הנאשם עמד בסכנת הרשעה ועל כן דין כתב האישום בפניי להתבטל.

יצוין, כי טענה זו עלתה בדיון הקודם, מצאתי לנכון לאפשר למדינה לבדוק את הטענה בטרם אפסוק בדבר. היום הודיעה המדינה, כי היא בחנה את טענת הנאשם ומשלא מופיעה העבירה של פקיעת רישיון הנהיגה בכתב האישום, היא סבורה כי לא חלה טענת "סיכון כפול" והיא עומדת על כתב האישום.

עלי להכריע אפוא, באם חל "סיכון כפול" על העניין שבפניי, שאם כן, דינו של כתב האישום בפניי, על אף חומרתו, להתבטל.

משמעותה של טענת "סיכון כפול", הינה כי הנאשם עמד בעבר בסיכון של הרשעה בשל אותה מסכת עובדתית, אולם בשל קיומו של טעם כלשהו שלא קשור בתביעה, הדיון לא הסתיים בעניינו של הנאשם בפסק דין (ראה לעניין זה י. קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שני, הליכים שלאחר כתב אישום א, מהדורה מעודכנת, תשס"ט 2009, עמוד 1335).

עוד קובע המלומד קדמי, כי ההגנה תחול "כאשר הוגש נגדו כתב אישום, אשר אילו מתקיים בו הדיון עד גמירא, יכול היה להסתיים בהרשעתו, אך זה "נקטע" – "מסיבה שאינה קשורה בתביעה" (דנ"פ 532-93) – ללא הכרעה. המדובר, בנסיבות בהן הוגש כתב אישום כחוק, בפני בית משפט מוסמך. להבדיל – מנסיבות שבהן הדיון מלכתחילה בטל מעיקרו" (ההדגשה במקור – ש.ב. ראו שם, פסקה 1 ג', עמ' 1335).

בענייננו, הוגש כנגד הנאשם כתב אישום, לגבי אותו מועד בו נתפס הנאשם נוהג כשהוא ללא רישיון נהיגה תקף, כתב האישום (נ/1) הוגש לבית המשפט ביום 14.8.11 וביום 11.9.11 ניתן פסק דין לאור הודאתו של הנאשם.

בנסיבות אלה, לא מתמלאים התנאים בפסיקה באשר לתחולת טענת "סיכון כפול" שהרי לא התקיים התנאי הראשון לתחולת הטענה.

יחד עם זאת, יש לבחון האם עומדת לנאשם טענת "הגנה מן הצדק" בנסיבות הענין מכח הוראות סעיף 149 (10) לחסד"פ, כפי שפורשה הגנה זו בפסיקה. יצוין, כי לפי הפסיקה רשאי בית המשפט להעלות ענין זה מיוזמתו אם הוא סבור כי קיימת לכך הצדקה שהרי בית המשפט אמון על עשיית צדק.

סעיף 149 (10) לחסד"פ מסמיך את בית המשפט לבטל כתב אישום או למנוע ניהול הליך פלילי אם הוא סבור כי:

"הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".

יצויין, כי מלשון החוק עולה, כי המחוקק העדיף לשון מרוככת יותר של תנאי החלת ההגנה להבדיל מהפסיקה (ראו למשל לעניין "סתירה מהותית" שנקבעה בחוק במקום "סתירה מהותית קיצונית" שבפסיקה, ראה קדמי, שם, בעמ' 1340).