מדינת ישראל נ' ח'טיב(עציר)

החלטה

1.בפני בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת.פ. 15438-08-11.

2.נגד המשיב הוגש ביום 9.8.11 כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 274(1) לחוק העונשין והעלבת עובד ציבור, עבירה לפי סעיף 288 לחוק העונשין.

3.על-פי הנטען בעובדות כתב האישום, בין משפחתו של המשיב למשפחת אבו ראס מעילוט קיים סכסוך; ביום 3.8.11 בשעות הערב המוקדמות, על רקע הסכסוך כאמור, התפתחה קטטה בין מספר מעורבים משתי המשפחות; במהלך הקטטה זרקו הניצים אבנים זה על זה וחלק מן המעורבים, משתי המשפחות, ביצעו ירי לעבר בני המשפחה האחרת.

סמוך לאחר האירוע הגיע כוח שוטרים לזירה ותחם חלק ממנה באמצעות סרט סימון משטרתי. עת היו חלק מהשוטרים בתוך הזירה המתוחמת, הגיע המשיב למקום כשהוא נוהג ברכב מסחרי מסוג "מרצדס" (להלן: "הרכב").

המשיב נהג ברכב במהירות ובפראות תוך שהוא קורע את הסרט ומתעלם מקריאות השוטרים שהיו בזירה, מהנפות הידיים שלהם ומהאותות שלהם כי יעצור את הרכב.

שניים מן השוטרים שהיו בזירה, אסף מנצור ותייסיר זועבי, חשו כי הם עצמם והשוטרים האחרים בזירה מצויים בסכנת חיים, ולכן שלפו אקדחים לעבר המשיב. רק בשלב זה עצר המשיב את הרכב מטרים ספורים מהשוטרים, שניגשו אליו בכוונה לעצור אותו. מיד כשיצא מהרכב, דחף המשיב את השוטר אסף מנצור והחל משתולל, צועק ומקלל את המשטרה ואת השוטרים.

4.בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המבקשת לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו; בבקשתה טוענת המבקשת, כי בידיה דו"חות שוטרים בהם מפורטת התנהגותו של המשיב, אשר יש בהם כדי להקים תשתית ראייתית להוכחת אשמתו של המשיב. כמו כן, עדות בנו של המשיב, שסותר את דברי המשיב במשטרה ומהווה, כך לשיטת המבקשת, חיזוק לראיות נגדו. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי נגד המשיב קמה עילת מעצר וחזקת מסוכנות בהתאם לסעיף 21(א)(1)(א)+(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "החוק"). עוד עולה מהבקשה, כי לחובת המשיב עבר פלילי הכולל הרשעות בעבירות רכוש ואלימות ותלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה למשך 6 חודשים בגין עבירות כלפי עובדי ציבור, שהושת עליו בת.פ. 2579/06 (שלום נצרת). בשל כל אלה גורסת המבקשת,כי אין כל חלופה שיש בה כדי להבטיח את מטרות המעצר.

5.בטיעוניה בפני, חזרה ב"כ המבקשת על נימוקי הבקשה בהדגישה את השתלשלות הדברים תוך תיאור התנהגותו של המשיב שהגיע לזירה בסיומה של הקטטה ולאחר שהמשטרה כבר הייתה במקום; לשיטתה, העובדה ששניים מן השוטרים לא הייתה להם ברירה אלא לשלוף אקדחים לעברו של המשיב, מלמדת על חומרת התנהגותו של המשיב שגרמה לכך, שהשוטרים חשו שהם בסכנת חיים; רק אז עצר המשיב את רכבו ויצא ממנו; משניגשו אליו השוטרים, הוא המשיך בהתנהגות מתריסה, מתלהמת ופרובוקטיבית, דחף את השוטרים, קילל אותם ועלב בהם. ב"כ המבקשת צירפה לחומר החקירה את אותו סרט משטרתי שתחם את הזירה ואשר ממנו התעלם המשיב והמשיך בנסיעתו לעבר השוטרים; המדובר בסרט בצבע בולט, אדום זוהר. באשר לגרסת המשיב, כי עובר לאירוע נשוא כתב האישום, התקשר אליו בנו פאיק ומסר לו שהיו יריות לעבר ביתם, שיש פצועים ושאמו של המשיב התעלפה, סתר פאיק בהודעתו במשטרה את דברי אביו בענין זה בכך, שהוא לא ידע שהייתה קטטה וירי ועל כך הוא ידע רק בדיעבד. סתירה זו מחלישה את טענתו של המשיב, כי הוא הגיע לזירה נלהב ועצבני, כך טענת ב"כ המבקשת.

6.ב"כ המשיב טוען כנגד עוצמת הראיות לכאורה; לטענתו, המבקשת מייחסת למשיב שלא בצדק ביצוע עבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין; לשיטתו, המעשה של המשיב אינו עונה על יסודותיה המיוחדים של העבירה, לרבות יסוד הכוונה המיוחדת הנדרש בעבירה זו. באשר להתנהגותו של המשיב, טוען הסניגור, כי המשיב מסר גרסה מפורטת, פשוטה ואמינה, לפיה, הוא הוזעק על ידי בנו לזירה לאחר שזה הודיע לו כי אמו התעלפה.

באשר לחומר החקירה, טוען הסניגור, כי מרבית הדו"חות והמזכרים הינם מאוחרים ומתפתחים, שנערכו מספר ימים לאחר האירוע, למעט המזכר של השוטר אסף מנצור, שנערך סמוך להתרחשות האירוע. עוד טוען הסניגור, כי מעיון בדו"ח זה לא ניתן להסיק, כי המשיב ניסה לדרוס ואף אין טענה שהמשיב נסע לכיוון השוטרים. הסניגור הוסיף והתייחס לדו"ח המעצר של השוטר יבגני, ולמזכר המאוחר של השוטר מסילתי, כאשר לטענתו בשניהם אין זכר לניסיון דריסה. המשיב אינו מכחיש, כי עבר את הסרט ששוטרים הציבו בזירה, וכי נסע בכיוון הנטען, אך הוא עומד על גרסתו, כי נהג במצב לחץ והיה חפץ להגיע לביתו שנמצא במקום. עוד גורס הסניגור, כי אף שהדו"חות והמזכרים שאמורים לשקף בדייקנות את המציאות ואת ההתרחשויות בזמן אמת בזירה, עיון בהם אינו מלמד על כך, כי היתה שליפת אקדחים על ידי השוטרים וכי היו סימנים למשיב שיעצור את רכבו.

הסניגור הוסיף וטען, כי המשיב הינו אב למשפחה מרובת ילדים (6 ילדים), וסב לעשרה נכדים. המשיב עובד ומפרנס את המשפחה. בנוסף, הגיש הסניגור אישור מטעם רוה"ח של המשיב (מש/1), ממנו עולה, כי המשיב הינו הבעלים והמנהל של חברה שעוסקת בעבודות עפר ופיתוח במספר אתרים בארץ ואשר מעסיקה 9 עובדים וקבלני משנה. אמנם לחובתו הרשעות קודמות, אך אין המדובר בעבר מכביד, הגם שהמשיב מעולם לא שהה בבית כלא. מדובר בהרשעה אחת ישנה מלפני יותר מעשור והרשעה מאוחרת משנת 2005, כך שלא ניתן לראות במשיב כעבריין בעל דפוסי התנהגות שמסכן את הציבור, כך טענת ב"כ המשיב. הסניגור מבקש להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בביתו בהיותו בלתי מעורב בסכסוך ובקטטה, או לחלופה שיש בה כדי להשיג את מטרת המעצר ולהרחיקו מזירת האירוע על ידי השמתו במעצר בית בבית גיסו בכפר טמרה. הסניגור הגיש תצהיריהם של שני ערבים (מש'/2 ו- מש'/3), שהצהירו על נכונותם לפקח על המשיב ולערוב לו.

7.באשר לראיות לכאורה:

החלטה בדבר מעצרו של נאשם עד תום ההליכים נעשית על סמך חומר הראיות הגולמי, כאשר חומר הראיות טרם עבר את מסננת החקירה הנגדית; בשלב זה יש להתמקד בשאלה, האם קיים סיכוי סביר להוכחת אשמתו של המשיב (ראה: בש"פ 10234/08 אבולקיעאן נ' מדינת ישראל).

בשלב המעצר עד תום ההליכים, אין בית המשפט נדרש לשאלות של מהימנות עדים או למשקל העדויות אלא אם מדובר בפרכות מהותיות וגלויות לעין המצביעות על כרסום ממשי בקיומן של ראיות לכאורה [ראה: בש"פ 6982/10 דני ארביב נ' מדינת ישראל (6.1.10)]. בית המשפט העליון עמד לאחרונה על בחינת טיב הראיות בשלב המעצר בבש"פ 352/11 ארז איאסי נ' מדינת ישראל (מיום 25.1.11) ופסק, כי:

"בבחינת קיומן של ראיות לכאורה במסגרת דיון במעצרו של נאשם עד לתום ההליכים, נדרש בית המשפט לבחון האם חומר הראיות המצוי בידי התביעה מקים סיכוי סביר להרשעת הנאשם בעבירות המיוחסות לו (ראו: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 149-148 (1996); בש"פ 3161/10 מהרבנד נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 2.5.10)). בשלב מקדמי זה, אין בית המשפט נדרש לעמוד על משקלן של הראיות או לקבוע ממצאים בשאלת מהימנותם של העדים כפי שנעשה בהליך העיקרי, ודי כי שוכנע שישנו פוטנציאל ראייתי להרשעת הנאשם בתום ההליך המשפטי (ראו: בש"פ 2607/10 פיניאן נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 18.4.10)).

8.תיק החקירה במקרה דנן כולל בעיקר את חומר הראיות שלהלן:

א.דו"ח מעצר שנערך ביום 3.8.11 שעה 19:40 בו ציין השוטר יבגני בתיאור "נסיבות המקרה (העובדות ששימשו יסוד לחשד שבוצעה עבירה)", כי "מעורבות בקטטה, לא ציית להוראת שוטר".

ב.במזכרו של פקד אסף מנצור שנערך סמוך למועד האירוע (באותו יום) צוין, כי "היום בעת טיפול בזירת ירי בעילוט הגיעה לעברי משאית מרצדס לבנה שנהג בה עדנאן.... המשאית הגיעה במהירות רבה תוך שהיא פורצת את סרט הסימון של הזירה. אני חשתי בסכנת חיים לי ולשוטרים שעימי ושלפתי את אקדחי במטרה להגן על עצמי והסובבים עימי. למראה שליפת האקדח שלי נעצר הנהג מולי וירד בפראות והתנפל עלי ועל השוטרים והחל לקלל את המשטרה בערבית. הוריתי לשוטרים תייסיר, רוני, יורם ויבגני לעצור אותו בגין נסיון תקיפת שוטר, נהיגה בפראות תוך סיכון חיים. והמשכתי לטפל בזירה לציין שהשתמשתי בגז פלפל".

ג.השוטר יבגני (שערך את דו"ח מעצרו של המשיב) שב וערך מזכר מטעמו ביום 6.8.11, לפיו, ביום 3.8.11 סמוך לשעה 18:30 התקבלה קריאה אודות קטטה בעילוט; לאחר ביצוע מעצרים של חשודים ובמהלך סגירת הזירה ובידודה, ותוך שהמתינו להגעת כוחות נוספים "רכב מסוג מרצדס מסחרית בצבע לבן נכנס בזירה במהירות רבה כאשר רכבו פוגע בסרט הסימון אותו תיחמנו את הכניסה לזירה וקורע אותו. האדם לא נשמע לקריאותינו ולסימון שלנו שיעצור והמשיך בנסיעה מהירה לכיוונינו. תייסיר וקצין החקירות אסף שלפו אקדחים לכיוונו של הנהג ברכב כך שראה זאת ורק אז נעצר בבלימה חזקה. ניגשנו אל האדם וביצענו את מעצרו לפי הנהלים, החשוד התחיל לצעוק בערבית ולהשתולל עם ביצוע המעצר הגיע עוד אדם גבוה ורחב והחל להשתולל".