מדינת ישראל נ' ח'טיב ואח'

הכרעת דין

על פי הודאת הנאשם בעובדות שלהלן: גניבת כשני ק"ג עלי גפן אני מוצאת את הנאשם אשם

ומרשיעה אותו בדין בעבירה על פי סעיף 384 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

ניתנה והודעה היום כ"ו אייר תשע"א, 30/05/2011 במעמד הנוכחים.

שולמית דותן, נשיאה

גזר דין

ישנו פער גדול בין כתב האישום המקורי לבין הרשעתו של הנאשם על פי הודאתו.

ב"כ המאשימה הבין, גם לאור הערותי, כי אין זה המקרה שבו התביעה צריכה להתעקש על מיצוי הדין ואני מכבדת ומוקירה את עמדתו.

בדרך כלל גם מקובל שבית המשפט איננו מתערב בהסדר טיעון, אבל מדובר במקרה שהנאשם איננו מיוצג וזאת גם הזדמנות שבית המשפט יחזור על מוסכלות ראשונים. מאסר על תנאי הוא עונש מסוג מאסר, אלא שבית המשפט מחליט שלא להטילו לביצוע בפועל. הפתיח של סעיף 52 (א) לחוק העונשין, הדן בהטלת מאסר, הינו "הטיל בית המשפט עונש מאסר...". משמע, שתחילה צריך ביהת משפט להחליט שיש מקום להטיל מאסר ואחר כך לשקול את האפשרות להטילו כמאסר מותנה בלבד.

במקרה הנדון לא הייתי מטילה מאסר ולא אטיל מאסר מותנה משום שבסופו של דבר הנאם הודה בעובדות שאינן חמורות ושניתן היה לפתור אותן לא בדרך של הליך פלילי דווקא. אדם שגונב תוצרת חקלאית, היה צריך לקבל עונש כספי שיפקיע את כדאיות העבירה, שיפצה על הנזק שנגרם לבעלי המקרקעין החקלאיים אגב ביצוע עבירת הגניבה החקלאית ולא בכל מקרה היה צריך להפעיל את המנגנון היקר והמורכב של הליך פלילי.

גם הכתם הפלילי שנדבק כתוצאה מהליך כזה איננו עומד בהכרח ביחס נכון וראוי לכל מעשה של גניבה חקלאית. וזאת למרות שיהיו מקרים שבוודאי יהיה מקום להחמיר ובהם גם בגניבות חקלאיות.

עברו הפלילי של הנאשם שלפני ברובו איננו רלוונטי לעבירה הנדונה, מדובר בעבירות מסוג אחר.

לאחר ששקלתי את הדברים אני דנה את הנאשם לאלה:

1.קנס בסך 500 ₪ או מאסר 5 ימים תמורתו.

2.פיצוי לקיבוץ הראל בסך של 600 ₪. הנאשם ישלם את הפיצוי עד יום 01.07.2011 ואת הקנס עד יום 01.08.2011. כל סכום שישלם הנאשם יזקף תחילה לטובת הפיצוי.

זכות ערעור לפני בית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 יום מהיום.

ניתנה והודעה היום כ"ו אייר תשע"א, 30/05/2011 במעמד הנוכחים.

שולמית דותן, נשיאה

>

החלטה

על פי הודעת ב"כ המאשימה אני מבטלת את כתב האישום נגד הנאשם 2.

ניתנה והודעה היום כ"ו אייר תשע"א, 30/05/2011 במעמד הנוכחים.