מדינת ישראל נ' ח'אלדי(אסיר)

גזר דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו שורה של עבירות תעבורה חמורות הכוללות; נהיגה בשכרות, נהיגה בקלות ראש, נסיעה באור אדום, נסיעה נגד כיוון התנועה, אי ציות להוראות שוטר, נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה ללא ביטוח תקף והתנהגות הגורמת נזק לרכוש וחבלה לגוף.

עסקינן באירוע מיום 6.3.10 בו נהג הנאשם, שמעולם לא הוציא רישיון נהיגה כדין, ברכב ברחובותיה של חיפה כשהוא נוסע "בסללום" עד שעלה על מדרכה ברחוב שפירא. ניידת משטרה שהבחינה בו ובנהיגתו הורתה לו לעצור, אך הנ"ל לא ציית להוראותיה, החל בהימלטות תוך נסיעה נגד כיוון התנועה, חציית אור אדום ואף תוך כדי פגיעה ברכבים אחרים שנסעו במסלול מנוסתו של הנאשם. בסופו של דבר, נעצר הנאשם רק לאחר שהנזק ברכבו מנע ממנו את המשך הנסיעה. בבדיקה נמצא בגופו אלכוהול בריכוז של 825 מ"ק בליטר אחד של ליטר נשוף.

לא זו אף זו, הנאשם ביקש לצרף בפניי תיק נוסף אשר תלוי ועומד נגדו בבית משפט השלום בקריות, בו מיוחסות לו עבירות של שבל"ר, נהיגה ללא רישיון נהיגה וחוסר ביטוח. הנאשם הודה בעובדות נשוא התיק המצורף והורשע עפ"י הודאתו.

יצוין, שגם באותו אירוע שהתרחש כעשרה חודשים לפני המקרה הנוכחי, נמצא הנאשם נוהג ברכב מנועי (קטנוע) גנוב מבלי שהוא מורשה לנהיגה.

הנאשם, משנחסם ע"י ניידת משטרה, נטש את הקטנוע ופתח במנוסה רגלית עד שנתפס ע"י השוטרים.

בטיעונים לעונש עתרה התביעה להשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל, פסילת רישיון נהיגה לתקופה ארוכה, מאסר מותנה מרתיע, קנס והשבתת הרכב שבו נהג.

הסניגור המלומד ביקש שבית המשפט יתעלם מהתקדימים שהונחו בפניו, שכן כולם עוסקים בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה שהנאשם דנא אינו מואשם בה מאחר והיא דורשת יסוד נפשי שלא ניתן היה לייחסו לנאשם.

הסניגור, שלא הקל ראש בעבירות המיוחסות למרשו, הזכיר, בין היתר, את שירותו הצבאי של הנאשם והעובדה כי היה מעורב בתקרית בה נהרגו 3 חיילים מיחידתו ולעובדה כי לא הצליח להשתלב במסגרת חברתית רגילה.

הנאשם עצור עד תום ההליכים מיום 7.3.10 והסניגור סבור כי ניתן להסתפק בתקופה זו ולהעדיף את אלמנט השיקום על פני החמרת הענישה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת נסיבות ביצוע העבירות שיוחסו לנאשם, נחה דעתי כי אין להסתפק בתקופת המעצר שרוצתה אלא יש להטיל על הנאשם עונש מחמיר ומרתיע, הכולל מאסר לריצוי בפועל, לצד ענישה מותנית ופסילה בפועל ארוכה שיש בה כדי להבטיח את הרחקתו של הנאשם מהכבישים.

המסכת אשר תוארה לעיל היא מסכת מחמירה ביותר אשר טומנת בחובה זלזול ורמיסה גסה של חוקי התנועה ותוך קלות דעת וחוסר אכפתיות מפני פגיעה בעוברי דרך וגרימת נזקים לרכושם ולגופם. לא יהיה זה מוגזם לומר, כי רק בנס לא גרם האירוע האמור לחבלות יותר רציניות בגוף, הן לנאשם עצמו והן לנהגים האחרים שנתקל בהם במנוסתו.

אין עסקינן באירוע חד פעמי, אלא בנאשם אשר ככל הנראה חרט על דגלו לרמוס במופגן את החוק והתנהג כאילו לית דין ולית דיין. מעשים כאלה מחייבים להוקיע את מבצעם ולהבליט את הסלידה של בית המשפט בפרט ושל החברה בכלל מחומרתם נוכח הסיכון הרב הטמון בהם למשתמשי הדרך.

אין זה מיותר לציין כי תאונות הדרכים הפכו מזמן למגיפה ולמכת מדינה ומעשים כגון אלה שמיוחסים לנאשם ואשר מודה הוא בביצועם, אינם תורמים למלחמה בתאונות הדרכים, אלא להיפך.

המעשים המיוחסים לנאשם הם מעשים שלא ייעשו, ובנסיבות מעין אלה אין כל מקום לתת עדיפות לפן השיקומי, אלא יש להעדיף ענישה מרתיעה שתעביר מסר ברור וחד משמעי ולפיו מקומם של עברייני תנועה כדוגמתו של הנאשם הינו מאחורי סורג ובריח לתקופות ארוכות.

לאחר שאיזנתי בין כל השיקולים לקולא ולחומרא, ומבלי להתעלם מהעובדה כי לנאשם אין עבר תעבורתי, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים שלהלן:

אני דן את הנאשם למאסר בפועל לתקופה של 20 חודשים.

תקופה זו תחל מיום מעצרו – 7.3.10.

אני דן את הנאשם למאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים. הנאשם לא ישא בעונש זה אלא אם

בתוך תקופה של 3 שנים מיום שחרורו יעבור את אחת העבירות שלהלן ויורשע בגינה.