מדינת ישראל נ' זריהן

בפני

שופטת הדסה נאור

הכרעת דין

בפתח הכרעת הדין אני מודיעה, כמצוות סיפת סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 על זיכוי הנאשם, מחמת הספק, מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום .

להלן נימוקיי:

הנאשם קשיש, יליד 1931, מתגורר בדירת עמידר, בבית משותף בן ארבע דירות, ששלוש מהן רכש אמיר טרם (להלן: "המתלונן"), גבר כבן 50, מתוכן מכר אחת לעד התביעה, שמואל רוזבן.

מאז שרכש המתלונן את הזכויות בדירות, בבניין המשותף, לפני כ-15 שנה, קיים סכסוך מר בינו לבין הנאשם, במסגרתו התנהלו, במשך שנים, הליכים משפטיים בבתי המשפט האזרחיים והוא הביא, במהלך השנים, להגשת תלונות הדדיות רבות במשטרה, בהן התלונה נשוא כתב האישום שלפניי.

על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 15.3.2009, בשעה 12:00 או בסמוך לכך, ברח' אבטליון 1, תל אביב, על רקע ויכוח שהתפתח ביניהם, תקף הנאשם את המתלונן בכך שבעט וחבט בו באמצעות אגרופיו, וכן הכה אותו באמצעות קרש עץ, עד שלבסוף שבר את קרש העץ על ראשו.

כתוצאה מכך נגרמו למתלונן שריטה בפרק כף ידו, חבלה באפו ובראשו והוא נזקק לטיפול רפואי.

על כך אלה מיוחסת לנאשם עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, על פי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:"חוק העונשין").

אין מחלוקת כי בזמן ובמקום הנטען ארע אירוע אלימות בין הנאשם למתלונן, במהלכו נפגע האחרון ונגרמה לו חבלה, והנאשם אף צמצם את חזית המריבה כשלא הכחיש, שבשלב כלשהו של האירוע, אחז בקרש בידו.

המחלוקת נעוצה בשאלה האם האירוע התרחש כמתואר בכתב האישום וכפי שסופר על ידי המתלונן בעדותו, או שמא, כטענת הנאשם, בחקירתו במשטרה, עליה חזר בעדותו בבית המשפט, הוא הותקף, בתחילת האירוע, על ידי המתלונן ואחיזתו בקרש, לא הייתה אלא מעשה התגוננות מפני המשך התקיפה.

כך סיפר המתלונן, בעדותו, על נסיבות המקרה: בהגיעו, במועד האירוע, לבניין, פגש, בחדר המדרגות, בנאשם שהחל לקלל ולגדף אותו, התנפל עליו, נתן לו מכת אגרוף בפנים, הרים קרש והכה אותו בו. בתגובה, נסוג לכיוון הכביש, הנאשם רדף אחריו עם קרש ארוך בידו, אל מחוץ לחדר המדרגות, שם הכה אותו, באמצעות הקרש, מספר פעמים בראשו וכשניסה להתגונן פגע בו בידו. כתוצאה מכך הקרש נשבר והוא נחתך בראשו ובידו ודימם מהראש ומהיד.

לדבריו, בשלב זה ריתק את הנאשם לרצפה והחזיק אותו, אך הנאשם לא הרפה והמשיך להכותו באמצעות אגרופיו ורגליו בכל גופו, בפניו ובצלעותיו.

רק בעקבות התערבות שכנים שהיו במקום והבטיחו שאם יעזוב את הנאשם הם יגנו עליו מפניו, הרפה מהנאשם, אך האחרון המשיך במאמציו לתקוף אותו, לכן נסוג לאחור והשכנים בלמו את הנאשם עד הגעת המשטרה.

שלוש חתיכות של קרש, באמצעותו, לטענת המתלונן, הכה בו הנאשם, עד שנשבר, מסר המתלונן לשוטר הסיור, שהגיע לזירת האירוע, והבחין, כפי שמתואר בדוח הפעולה שערך, בחתך מדמם טרי, מאחורי אזנו השמאלית של המתלונן.

מדוח מד"א עולה כי המתלונן טופל בחבישה, אך לא צוין איזה חלק מגופו נפגע ונחבש, ונרשם שסרב להתפנות לבית החולים.

לתמיכה בגרסת המתלונן העלתה המאשימה לעדות שני עדי ראייה והגישה תצלום של הקרש השבור, שמסר המתלונן למשטרה, ודו"ח מד"א על הטיפול הראשוני שניתן למתלונן במקום האירוע.

עד הראייה מר שמואל רוזבן, (להלן: "מר רוזבן") מתגורר בדירה בקומה הראשונה בבניין לאחר, שכאמור, רכש אותה מהמתלונן.

בעדותו אישר כי אינו סובל את הנאשם ומאידך חבר טוב של המתלונן, שביקש ממנו להגיע למשטרה למסור עדות.