מדינת ישראל נ' זרו טספהון

החלטה בבקשה לביטול הכרעת דין

1. לפני בקשה לביטול הכרעת דין שניתנה ביום 15.11.11.

לאחר עיון בבקשה, בתצהיר ובתגובת המאשימה – דין הבקשה להידחות.

הרקע:

2 .נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות. התיק היה קבוע להקראה ליום 25.5.11, הנאשם התייצב כשאינו מיוצג ובית המשפט הסביר לנאשם את האישום ואת מהות הענישה באם יורשע והדבר מצוין בפרוטוקול, אולם עקב השמטה לא סומן "V" בפרוקטול הידני על הקראת כתב האישום לנאשם. הנאשם ביקש דחייה להיפגש עם נציגי המאשימה להגיע להסדר ובית המשפט נענה לבקשתו, והדיון נדחה ליום 07.09.11, כשהנאשם מוזהר כי עליו להתייצב לדיון.

בתאריך 7.9.11 לא התייצב הנאשם, בית המשפט הרשיע את הנאשם בהעדרו והוא זומן בצו הבאה לטיעונים לעונש שנקבעו ליום 15.11.11.

בתאריך 15.11.11, שוב התייצב הנאשם לא מיוצג, מסר שלא הגיע לדיון הקודם עקב בלבול, ביקש לבטל את הכרעת הדין שבהעדרו, אך מסר כי הוא מודה באשמה, הוא טעה, וביקש דחייה נוספת להיפגש. בית המשפט ביטל את הכרעת הדין שבהעדרו והרשיע הנאשם על פי דבריו. כמו כן נענה בית המשפט לבקשתו ודחה את הטיעונים לעונש ליום 15.02.12.

ביום 12.02.12, הגיש עו"ד קולקר בשם הנאשם בקשה לביטול הכרעת דין, שנימוקיה הינם שלא בוצעה הקראה של כתב האישום לנאשם, לא נמסר הסבר ראוי לכתב האישום, תוכן דברי המבקש לא פורטו בפרוטוקול. כן הוסיף נימוק נוסף שההודאה נעדרת גמירות דעת, שכן לטענת ב"כ הנאשם בית המשפט מסר לנאשם כי אם תבוטל הכרעת הדין הנאשם ישלם בעונש כבד והוצאות, והנימוק הכלכלי הוא שהביא את הנאשם להודות באשמתו ולבקש רחמים בניגוד לאמונתו.

דיון :

6.סעיף 153 לחסד"פ (נוסח משולב), התשמ"ב – 1982, הדן בחזרה מהודאה קובע כדלקמן:

הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב בפני ביהמ"ש ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מהודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה לו זאת ביהמ"ש מנימוקים מיוחדים שיירשמו".

בפסיקה נקבע, כי הנסיבות בהן תותר חזרה מהודאה הן נסיבות חריגות.

נסיבות אלה מתקיימות כאשר נופל פסול בהודיה עקב פגם ברצונו החופשי ובהבנתו של הנאשם את משמעות הודייתו, או אם ההודיה הושגה שלא כדין באופן המצדיק פסילתה" ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל.

וכפי שסכם זאת כב' השופט י. כהן:

"ההלכה הרווחת היום שביהמ"ש יעתר לבקשה לחזרה מהודיה אך ורק כאשר קיים חשש ממשי שההודאה ניתנה בניגוד לרצונו האמיתי של הנאשם או בניגוד לאמונתו הכנה בחפותו. מקרים אלו יהיו נדירים וחריגים". ע"פ (נצרת) 1302/04 סביתאת מוסטפא נ' מד"י.

7. במקרה שלפנינו, פרוטוקול הדיון משקף נאמנה את מהלך הדיון. בית המשפט ציין בכתב ידו כי הסביר לנאשם את חומרת הענישה באם יורשע, נכון שלא סומן כי כתב האישום הוקרא לנאשם אך מנגד ההערה בכתב היד מאשרת במפורש כי הדבר נעשה והסבר ניתן לנאשם שלא היה מיוצג.

8. בית המשפט דוחה את הטענה כי ניתן לפרש הסבר זה כאיום או שהיה איזשהו איום כלכלי על הנאשם, יתרה מכך זו חובתו של בית המשפט לסייע לנאשם שאינו מיוצג להבין את השלכות האישום שבו הנו מואשם.

9. לא זו אף זו, המבקש עצמו הודה באשמתו ביום 15.11.11, ואם בית המשפט היה כה להוט להרשיעו ולהענישו, כפי שעולה ברוח הדברים מבקשת הנאשם, הרי יכול היה לסיים את תיק כאשר לא התייצב המבקש ביום 07.09.11, או לקיים הטיעונים לעונש ביום 15.11.11, אולם בית המשפט בחר ללכת לקראת הנאשם ולאפשר לו להיפגש עם נציגי המאשימה על מנת להגיע להסדר עונשי.

10. הודאת הנאשם, וטענתו כי טעה, מצביעות לטעמי שהנאשם מבין שבצע עבירה ומצטער על כך. היינו, הודאתו של הנאשם נעשתה מרצונו הטוב והחופשי לאחר שהבין את משמעותה ואת תוצאותיה ולא מתקיימות נסיבות מיוחדות שיש בהן כדי להטיל ספק בכנות ההודאה.

11. אציין כי גם בבקשת הנאשם וגם בתצהירו מיום 05.02.12, טוען הנאשם לעניין החשש מעונשו, ולא טוען בתצהירו ולו טענה אחת לגופו של עניין לחפותו מאשמה והדבר מדבר בעד עצמו. ולטעמי החשש מהענישה לא מהווה הגנה מפני האישום בו הורשע.